הבלם האלגנטי: טיק טאק מגיע לסוכה הצהובה שחורה שלנו

נדירים השחקנים שיכולים להגיד בגאווה שזכו בשלוש אליפויות עם המועדון שלהם. נדירים עוד יותר אלה שיכולים להכריז בגאווה שזכו בהן בבית"ר ירושלים. האושפיזין הרביעי שלנו לסוכות תשפ"א הוא סרגיי טרטיאק.

זאת היתה אהבה ממבט ראשון. הקבוצה המרגשת, שזה עתה עלתה לליגה הלאומית אחרי עונה בארצית, חיפשה חיזוק לחוליית ההגנה, וכמו כל הליגה, לטשה עיניים לכיוון ברית המועצות המתפרקת, שהזרימה לכאן שחקנים ברמה אדירה אל הליגה, והזניקו אותה קדימה. הבינגו היה מושלם כשהנהלת הקבוצה החתימה בלם אדיר ומתוחכם, ששיחק בצ'רנומורץ אודסה.

מי שראה את טיקטאק לעולם לא ישכח. זה אולי אחד ההישגים הגדולים של בית"ר בעשור הזה. הוא היה אחראי על תחזוקת ההגנה, כשלא משנה מי היה לצידו, ונתן שקט להתקפה לחולל את הקסם שלה על הליגה. ההגנה המדהימה שלו, ביחד עם אהוד כחילה ויעקב הלל, היתה חלק בלתי נפרד מהזכייה באליפות המשכנעת של 92/93, שהיממה את הכדורגל הישראלי.

גם בשלוש עונות שלאחר מכן, למרות שבית"ר נחלשה מעט, הוא נשאר עוגן יציב בקבוצה, כשהוא הופך להיות דמות אייקונית במועדון. טרטיאק חיכה בסבלנות וביחד עם השלישייה ההונגרית, הניע את המכונה בדרך לאליפויות ב-96/97 וב-97/98. סה"כ זכה עם הקבוצה בארבעה תארים (כולל גביע הטוטו). סרגיי הגדול שיחק כ-239 משחקים במדים הצהובים שחורים שלנו, ואף כבש שלושה שערים.

שוער העבר של הקבוצה, יעקב אסייג, אמר עליו: "סרגיי הוא שחקן אדיר. אנחנו אמנם לא מדברים את אותה שפה, אבל מסתדרים נהדר. הוא משחק בשקט, בביטחון, חוש התמצאות נדיר. אתה יודע שהוא בשבילך שם. הבלם שהכי נהניתי לשחק איתו בקריירה". דרור קשטן הוסיף: "אתה יכול לראות את הגישה שלו, את שפת הגוף, היא אומרת הכל".

 
פספסתם את הכתבות הראשונות בפרויקט האושיפיזין? שלמה שירזי, שאול מזרחי וגרי וונדרמולן כבר נכנסו לסוכה שלנו.