סמל אמיר לביא ז"ל
בן 19 בנופלו, בנם של רחל ואלעד, נולד וגדל בירושלים.
ילד סקרן, חכם ואוהב אדם, בעל נפש עדינה וכישרון אומנותי יוצא דופן. עולם היצירה היה מרכז חייו, ציור, פיסול ומוזיקה, ובאמצעותם ביטא את מחשבותיו ורגשותיו. לצד זאת היה אדם של אנשים, חבר אהוב שתמיד ידע להקשיב, לתמוך ולקבל כל אחד כפי שהוא.
אהב מאוד את בית״ר ירושלים, והיה חלק מהיציע, עם שילוב ייחודי בין רגישות ואומנות לבין אהבת המשחק והקבוצה.
התגייס לצה״ל ושירת כלוחם בגדוד 50 של הנח״ל. במהלך שירותו הפך לחייל מסור ואהוב, חדור תחושת שליחות וגאווה בתרומתו.
בשבעה באוקטובר, שמחת תורה, לחם בגבורה במוצב סופה תחת מתקפה כבדה. במהלך הקרב נפצע, המשיך להילחם לצד חבריו, עד שנפל בקרב.
לנצח צהוב שחור
אמיר היקר,
אותך לא יצא לי להכיר,
אבל את הוריך כן.
וכשגילתי שנלחמת בגבורה ישר הבנתי שזה בא מהורייך.
שמור על אמך היקרה רחלי על אביך היקר
ועל אחותך וכמובן עלינו.
יהי זכרך ברוך.
אתה חסר מאוד.
הילדים לא מפסיקים לדבר עליך. מבטיחה לעשות הכל שיזכרו אותך תמיד.
אוהבים ומתגעגעים.
אתה חסר מאוד.
הילדים לא מפסיקים לדבר עליך. מבטיחה לעשות הכל שיזכרו אותך תמיד.
אוהבים ומתגעגעים.
אמיר, אותך הכרתי מסיפוריה של רחלי אמך המדהימה, שמעתי על נער שיודע מה הוא רוצה, שמאמין בדרך בה הוא הולך, ושמחובר לבית ולמשפחה.
אין לי דרך לתאר ולהבין את עומק הכאב והצער של הוריך.
אך הנחמה היחידה היא בדרך שאותה הלכת , שהייתה שלך, ייחודית ומדהימה, שאותה הם ממשיכים