לרגל יום המשפחה: אבות, בנים ואחים בית"ריים
אם תשאלו את האנשים שעברו לאורך השנים בבית"ר ירושלים, הדבר הראשון שכולם יגידו על המועדון, שתמיד יש פה תחושה של משפחה. של ביחד. לכן, זה מה שיוצר במועדון הזה את הקירבה וגם שחקנים ששיחקו פה ועזבו לפני שנים, נזכרים עם חיוך בתחושה שאופפת את כולם בבית וגן. אז לכבוד יום המשפחה שחל היום, ריכזנו עבורכם מספר דוגמאות משחקני עבר, אנשי הנהלה, וגם אבות ובנים אשר חלקו את הדשא כאן, בימק"א, בטדי, בשמחות, בעצב ובעיקר – בגאווה ללבוש את סמל המנורה. מן הסתם לא יכולנו להתמקד בכולם, אבל במשפחה כמו במשפחה – הצלחה של אחד היא הצלחה של כולם.
אז בואו ניתן קודם כל כבוד לאיש ההנהלה, והמנהל המיתולוגי שלנו, הלא הוא אברהם לוי שלנו. אברהם, שאחראי על כל כך הרבה רגעים טובים שלנו, אחראי גם על שני בנים שעיטרו לאורך השנים את הסגל של בית"ר. הראשון, כמובן שהיה יותר מוכר ושרף את האגף הימני, הוא שמוליק, שהיה בעברו גם קפטן הקבוצה. שמוליק, שעלה לראשונה בהרכב בעונת 1987/88, זכה עם הקבוצה בשלוש אליפויות. בית"ר היתה קבוצתו היחידה בקריירה, והוא שיחק בה 218 משחקים, רשם 15 שערים (אחד בלתי נשכח עם הראש נגד הפועל בבלומפילד), ונחשב לדמות אהודה מאוד בקרב הקהל. נציג משפחתי נוסף הוא סוני לוי, האח של, שגם הוא עלה לדשא עם המדים הצהובים שחורים, ואף רשם את משחק השיא שלו ב-1992, מול בני יהודה (ניצחון 1:2), מה שעזר לו לקבל את הכותרת "סוני, זה כל ההבדל".
עוד משפחה, שאולי עברה תחת הרדאר אצל הרבה אנשים, אבל חשוב מאוד להזכיר אותה היא משפחת אזולאי. רובנו זוכרים כמובן יותר מכולם את חנן אזולאי, אגדה בית"רית שהקשר של המועדון בתחילת צמיחתו קשור בכל עוצמותיו אליו. חנן, שגדל בבית"ר מגיל נוער, שיחק 15 שנים אך ורק במועדון נעוריו, והביא לנו את התהילה. 396 משחקים הוא שיחק במדי בית"ר, ואחד שעד היום האוהדים שראו אותו נזכרים בערגה בבלם החכם, הקשוח וזה שהבהיר שאו שתשחרר את הכדור, או שהרגל של החלוץ תהיה בסכנה. ביחד עם עוד ירושלמים מקומיים, הוא סחף את בית"ר והיה חלק מהגביע הראשון שלנו ב-1975/76, ועוד שלושה גביעים הוא חגג עם המועדון, בתור קפטן. אזולאי אף הספיק להיות מאמן קבוצת הבוגרים והנוער של המועדון לתקופה מסוימת, ונחשב לאגדה אשר ספק אם מישהו יתקרב אליה.
פרט לחנן, שיחקו בבית"ר גם האחים שלו, חיים ועודד. חיים, אשר היה עוד בשנות השישים המוקדמות חלק מהמועדון, כבש 53 שערים בין השנים 1962-1973, בהם שיחק בבית"ר (ורק בבית"ר). הוא היה חלק מעליית הליגה ומהבודדים שרשמו שלושער בדרבי מול הפועל. הוא היה אחת הדמויות האהודות והפופולריות שהיו במועדון. בכלל, על משפחת אזולאי אפשר לעשות כתבה גדולה ונפרדת, אז רק נציין כי פרט לחיים וחנן, שיחק במועדון גם אחיהם, עודד אזולאי, והאחיינים ארז ותומר.
המשפחה הבאה שמקבלת מקום של כבוד במשפחת בית"ר ירושלים, היא משפחת אמינוף היקרה. יוסי, אהרון ומשה, היו שם אדיר בירושלים בכל הקשור לכדורגל, וזה הזמן גם שלכם הדור הצעיר – להכיר אותם, כשהדור הישן מוזמן להתפנק ולהיזכר. יוסי אמינוף ז"ל, הגיע לבית"ר ירושלים כשהוא בן 17 בלבד. במשך עשר שנים רצופות הוא שיחק בבית"ר, ורשם בה 113 הופעות, עם 57 שערים. גם גיחה קצרה לשורות היריבה העירונית לא האפילו על ההילה שלו כשחקן בית"ר, והוא חזר למועדון ב-1970, שיחק עוד שלוש שנים וכבש עוד 17 שערים. אמינוף, שהיה תמיד דמות מעניינת ומרתקת, אף אחראי על הישארותה של בית"ר בליגה, עם שער דרמטי ומרגש. בנו דרור גם שיחק אף הוא במועדון, אך לתקופה קצרה. יוסי אמינוף נפטר בנובמבר 2020. אח נוסף ומרתק במשפחת אמינוף היה כמובן אהרון, אשר במשך 17 שנים שיחק במועדון, 80 הופעות וכ-150 שערים.
עוד דמויות ידועות וחשובות, שאמנם עברו מספר עשורים ביניהם, אך חשוב להזכיר הם יעקב ומאור בוזגלו. יעקב, ששיחק בבית"ר ירושלים בעונת 1986/87, יחקק באותיות של זהב כחלק מהסגל של האליפות הראשונה שלנו. מאור עצמו רשם בבית"ר תקופה נהדרת, אך נטולת תארים, והתחבר אל הקהל בצורה מיטבית, כולל צמד בלתי נשכח נגד אתלטיקו מדריד. עוד דורות המשך מרגשים, שחלק עוד פעילים הם כמובן המגן המטורף איתן מזרחי, ששיחק בבית"ר מ-1989-2003, ורשם 299 הופעות בשורות המועדון, עם 12 שערים ואפשר להגיד שהוא חווה את תור הזהב של המועדון, עם אליפויות, גביעים ותנופה אדירה של המועדון, שהפך להיות הדגל של המדינה באותה התקופה. איתן, שפרש מכדורגל, הקדיש את זמנו לשני ילדיו, שהפכו גם כן לכדורגלנים. לי און מזרחי הצעיר נמצא היום בסגל הקבוצה הבוגרת שלנו, ונחשב לשחקן צעיר ומוכשר.
ואם כבר עסקנו בשחקני הסגל הנוכחי, ניתן מקום של כבוד לעידן טל, שאמנם שיחק בבית"ר תקופה קצרה, אבל משמעותית מאוד. טל הגיע לבית"ר בתקופה השפע של המועדון, בעידן ארקדי גאידמק. הוא שיחק בבית"ר 4 עונות, בהם הופיע 111 פעמים, וכבש 17 שערים. טל היה השחקן שכולם לטשו לעברו את העיניים ולא פעם הכריע משחקים עבור המועדון, והרים את טדי לשמיים. בנו, מירון, רושם את העונה הראשונה שלו בסגל הקבוצה הבוגרת ושותף במספר משחקים במהלך עונת 2022/23.
רגע לפני שמסיימים, כמובן ששווה וחשוב להזכיר את הבלמים הקשוחים, כל אחד בתורו. הראשון, האיש שהראש שלו היה חבוש יותר פעמים מאשר לא, הבלם שזכה לקריאות "חילה, חילה" מהיציע, ומי שעד היום השם שלו מזוהה עם כדורגל קשוח ולמרות שעבר לא מעט קבוצות, אוהדי בית"ר שמחים לראות ולהיזכר בו ולתת אותו כדוגמה. אז קבלו כעת את אהוד כחילה, ובנו טל, שעשו במועדון שנים ארוכות.
אהוד היה בשלוש קדנציות בבית"ר. הראשונה והמשמעותית ביותר היא בין עונות 1991-1998, שם היה מעמודי התווך של ההגנה. לאחר מכן עזב את הקבוצה לשנתיים, חזר לעונה אחת ב-99/2000, ושב לעונה אחרונה ב-2002/2003. הוא היה חלק משמעותי מאוד באליפות של 96-97, וכזה להיות חלק מהקבוצה ההיסטורית ההיא. טל, שגדל במחלקת הנוער של בית"ר, שיחק במועדון שבע שנים, בהם רשם 106 הופעות ושבעה שערים. הוא אף זכה לכבוש שער מול הפועל תל אביב, כמו חלום של כל ילד בית"רי.
עוד משפחות, שכוכבם דרך בבית"ר אפילו לתקופה קצרה, הם משפחת גריף, עם האחים גיא ומושיקו, שוקי נחמני, וילדיו עדן ועומר. האחים גיא ומושיקו גריף, שימשו כשוערי משנה בבית"ר בסוף שנות התשעים. אי אפשר לשכוח את המשחק המפורסם בבאר שבע בו נפצע השוער הראשון איציק קורנפיין ממש בתחילת המשחק, גיא ששימש כשוער השני באותה העונה היה פצוע ולא היה בסגל ומי שנזרק למערכה היה שוער הנוער אז מושיקו גריף שהספיק אמנם לספוג שער אך היה שותף למשחק הגדול ביותר של בית"ר ירושלים בכל הזמנים, משחק שהסתיים ב-5:2 שעד היום כל אוהד של בית"ר ובאר שבע זוכר. כמובן שאפשר להזכיר כאן את הדוד והאחיין המפורסמים – אורי מלמיליאן ואבירם ברוכיאן, שעל כל אחד מהם אפשר לכתוב כתבה מיוחדת ועמוסת שבחים על התקופות שלהם בבית"ר.
ואחרונים חביבים, הלא הם חלק ממשפחת המלוכה הבית"רית – משפחת אוחנה היקרה. הסמל הבית"רי אלי אוחנה ואחיו ציון שעבר מהריבה העירונית והיה שותף לעלייה מהארצית ללאומית בעונת 91-2. נוסף לאלי וציון שיחק בבית"ר גם האחיין, אושרי אוחנה, שהיה בסגל הקבוצה בעונת 97-8. אז מה נאמר ומה נגיד? נתחיל מציון, שהיה בבית"ר לעונה אחת, בה כבש אף שער ניצחון נגד הפועל חיפה. וכמובן, מעל כולם, האיש שבית"ר זה הוא והוא זה בית"ר. אלי שלנו, האגדה הגדולה ביותר, ששיחק בבית"ר במשך 15 עונות, מעולם לא שיחק בקבוצה אחרת בארץ, ועד היום המספר 11 נחשב לזה שאוהדי בית"ר תמיד אוהבים ומעריכים לנצח. רוצים לקרוא עוד על אלי? קחו דוגמה קטנה לעונה מופלאה.