"חווייה חוץ גופית": הדרמה הכי גדולה באליפות 97/98, חלק אחרון

לא היה לבית"ר יותר מדי זמן לבכות את הדחתה מהגביע, אמנם משה דדש כעס על השחקנים וטען שלא נלחמו מול הפועל ב"ש אבל במועדון ידעו כולם כי ניצחון בשבת בבלומפילד ישכיח באופן מיידי את המשחק בווסרמיל.

התכונה סביב המשחק היתה אדירה, הכרטיסים נמכרו מזמן, מדורי הספורט היו עסוקים בכתבות צבע ובהשוואה מקצועית בין הקבוצות, רובם הסכימו כי לבית"ר יתרון איכותי מובהק על פני הפועל אך העובדה שלהפועל מספיקה תוצאת תיקו וההגנה החזקה שהיתה לה באותה עונה הובילו לכך שהיה ברור שהולכים למשחק טקטי יותר מאשר לכדורגל יפה.

בעונה המדוברת הייתי תלמיד בכיתה י"ב, לי ולאחי היה ברור שאין סיכוי שנחמיץ את המשחק הזה ולא נהיה בבלומפילד. העובדה ששנינו שמרנו שבת הובילה רק לדרך אחת, אנחנו נעשה שבת באכסניה קרוב לאצטדיון ומשם נצעד ברגל לבלומפילד ובא לציון גואל.

את הכרטיסים למשחק קנינו במשרד "בן נאים" מיד ביום שיצאו. לא היה קשה יותר מדי לשכנע שלושה חברים טובים להצטרף אלינו. גם את ההורים הצלחנו לשכנע אחרי מאמצים לא קטנים.

אחרי שצבענו את סמל המנורה על השיער, נסענו ביום שישי ליפו ומצאנו הוסטל עלוב ממש בשוק הפשפשים, נפרדנו מ-35 ש"ח כל אחד, ראינו את החדר והזדעזענו אבל העיקר שהיתה מרפסת לתלות בה את הדגל הגדול שהבאנו איתנו בדיוק במעוז האוהדים האדומים.

את הלילה העברנו בטיולים בנמל ובפארק הירקון, לפנות בוקר ניסינו לישון וחלקנו לא ממש הצליחו. טיול בוקר רגלי למלון דן פנורמה גילה לנו כי שחקני הפועל לנים במלון, עוד לא הספקנו לשמוע את הבשורה המשמחת ומהמעלית יצא שלום תקווה, כוכבה של הפועל שהיה בספק למשחק בגלל שלשולים (השמועות מספרות כי עד היום סקרנים אוהדי בית"ר לדעת באיזו מסעדת דגים הוא אכל כדי לשלוח זר פרחים לבעל המקום). הסתובבנו אליו עם סמל המנורה על הראש, בירכנו אותו בכמה "ברכות" לכבוד השבת וחזרנו לאכסניה.

המשחק החל בשעה 17:15, הגענו לפתיחת השערים בבלומפילד בשעה 14:30 ובשעה 15:30, כמעט שעתיים לפני המשחק, לא ניתן היה להכניס סיכה לשער 8. אוהד מוכר של בית"ר בשם תורג'מן הגיע עם מגאפון וביקש שנענה אחריו "אמן".

"ה' יילחם לכם ואתם תחרישון" כל שער 8 רעד מהאמן.

"אדום עולה באש" שוב אמן.

אני זוכר מהמשחק הזה את דני רופ יושב כמה שורות לפנינו, ואת אסי ישראלוף מ"מה קשור" (אז עוד אלמוני עבור הקהל הרחב אבל אוהד בית"ר מוכר ביציע) צועק לו "דנייייייייי" כמו מעריצה שרופה של עופרה חזה ומגלגל מצחוק את יושבי היציע.

זה אמנם היה משחק בית של הפועל אבל האצטדיון היה חציו אדום וחציו צהוב. שערים 8 עד 13 נצבעו בצהוב חזק, כתמים צהובים קטנים נראו בשער 2 בתוך יציע אוהדי הפועל, ההרגשה היתה של משחק בית לכל דבר.

הקבוצות עלו למגרש דגל גדול עם הסמל של נייקי ועליו הכיתוב "השדים האדומים איתכם לעולמים" נפרס בשער 5. אוהדי בית"ר בשער 8 לא נשארו חייבים ודגל משבצות ענק בצהוב שחור כיסה את חלקו העליון של היציע.

מבחינה מקצועית, החליט דרור קשטן להפתיע את אלי כהן מאמן הפועל, הוא פתח עם שמוליק לוי בקישור כאשר רענן דרעי פתח כמגן ימני, בניגוד למשחקים הקודמים בהם שיחקה בית"ר עם שני חלוצים בד"כ, פתח הפעם קשטן רק עם סטפן שאלוי בחוד ההתקפה כאשר סביליה ושי הולצמן נותרו על הספסל. בהפועל שלום תקווה החולה פתח על הספסל ושולב רק במחצית השנייה.

בשבוע שלפני המשחק ביקש דרור קשטן ששחקני בית"ר יתאמנו עם כדורים של "נייקי" כפי שהפועל משחקת כדי להתרגל אליהם. ההפתעה הטקטית של קשטן ניצחה עבור בית"ר את המשחק, רענן דרעי אמנם לא הירבה לתמוך בהתקפה כמו שמוליק אבל סייע רבות לטרטיאק וחרזי לעצור את סבסטיאן סימרוטיץ' ועופר שטרית. שמוליק לוי בקישור היה השחקן המצטיין על כר הדשא, נייד מאוד ובמחצית השנייה גם הדביק כדור למשקוף השער.

בית"ר פתחה טוב יותר את המשחק ובאה על שכרה בדקה ה-21. רשות השידור ליורם ארבל: "מגיע טרטיאק ולוקח את הכדור חזק ומצויין… הכדור להמאר במצב טוב, פישונט פותח שמאלה הכדור בדרך להמאר ועכשיו פישונט… כןןןןןןןןןןן…. בית"ר ירושלים עולה ליתרון 0:1 והכובש אישטוון פישונט…"

הזיכרונות זורקים אותי 22 שנה אחורה, את ההרגשה אחרי הגול אני מרגיש עדיין, היציע כולו התפוצץ, אנשים חיבקו אחד את השני בטירוף. בית"ר המשיכה ללחוץ על הדוושה והיתה טובה יותר, הכדור לא נכנס.

במחצית השנייה נכנס תקווה ואיתו הפועל ת"א השתפרה, בית"ר יצאה למתפרצות מסוכנות, אנשים כמעט התעלפו מהמתח. בדקה ה-87 סביליה שנכנס כמחליף בעט כדור החוצה כדי להעביר עוד כמה שניות יקרות, שביט אלימלך שוער הפועל דחף אותו קלות, סביליה נפל והשופט אייל צור הרחיק את השוער האדום ללא היסוס וביציעי בית"ר קרנבל כאילו הובקע השער השני, שאגות אדירות ולקינוח "רמדאן" שעף באוויר.

הפועל נותרה ללא חילופים ולשער נכנס יעקב הלל המגן השמאלי.

כולם חיכו לשריקה של אייל צור וכשהיא הגיעה היו בבלומפילד חגיגות אדירות. השחקנים נותרו על הדשא דקות ארוכות ועברו מיציע ליציע להודות לאלפים שדחפו אותם לאורך כל המשחק. הקהל קרא בקריאות "אימפריה אימפריה" מול היציעים האדומים שהחלו להתרוקן.

משה דדש נישק את דרור קשטן. דדש עצמו הרגיש רע בבוקר המשחק והזעיק לביתו רופא שקבע כי הוא סובל מלחץ דם גבוה ואסר עליו לראות את המשחק. דדש כמובן סירב פקודה ולפני המשחק סיפר לשחקנים על אירועי הבוקר. השחקנים הבטיחו כי יילחמו עבורו ועמדו במילתם.

אין מתוק יותר מלנצח משחק עונה בו אתה מעפיל למקום הראשון על חשבון היריבה לתואר. בית"ר השוותה את מספר נקודותיה להפועל אך בזכות הפרש השערים שלה העפילה למקום הראשון. החזרה לירושלים זכורה כזיכרון מתוק במיוחד.

https://youtu.be/aaLhYQaw_Ns

אני מחזיר את השחקנים לרגע המתוק הזה והם מתמסרים באהבה רבה. פישונט נזכר: "הייתי פצוע ביד ובגלל שהיו צריכים לחבוש אותי אני זוכר שהתעכבתי לעלות עם הקבוצה לחימום, האווירה באצטדיון היתה מטורפת, היתה לי הזכות להבקיע את שער הניצחון. המשחק הזה הוכיח עד כמה באמת היינו טובים יותר מהפועל בעונה הזו ועד כמה הגיעה לנו האליפות…"

יוסי אבוקסיס: " דחפתי כדור להמאר, שביט הדף ופישונט המשיך פנימה. באנו למשחק הזה בידיעה שזו כנראה ההזדמנות האחרונה שלנו לקחת אליפות, הפועל היו בפור של 3 נקודות, 5 מחזורים לסיום אבל באנו באמונה גדולה בעיקר כי ידענו שהם יבואו לשחק על תיקו ואנחנו לא".

אלון חרזי: "הפועל ת"א היתה קבוצה עיקשת ויעילה ואנחנו היינו קבוצה התקפית שלפעמים זה עלה לנו ביוקר. ידענו שאם אנחנו לא מנצחים את המשחק הזה אנחנו בבעיה קשה. דווקא במשחק הזה דרור הלך על משחק טקטי ולא התקפי כפי שהתרגלנו. ידענו שאם נהיה בפיגור נהיה בבעיה. השינויים של קשטן הביאו את הניצחון".

ז'אן טלסניקוב: "זה משחק הליגה הכי גדול ששיחקתי בו. למשחק הזה באנו עם אסטרטגיה ברורה מול קבוצה סופר מאומנת והיינו חייבים להרדים אותם ולעקוץ. עליתי למשחק הזה בידיעה שאני בא לעשות היום עבודה מטורפת, לא משנה מה יהיה אני יורד מהמשחק הזה מנצח…"

ניר סביליה: "אני זוכר שהייתי עם מתיחה בשריר וישבתי על הספסל, אמרתי לעצמי שעם זריקה או בלי אני חייב לקחת חלק במשחק הזה. משהו שאני לוקח מהמשחק הזה ועד היום אני רואה את שביט אלימלך, שהוא שכן שלי, ומזכיר לו את האדום שהצלחתי להוציא ממנו. עכשיו לאדום הזה היתה השפעה אדירה גם לשבוע שאחרי, שביט אלימלך לא שיחק נגד הפועל חיפה והפועל הפסידו. רגע אחרי ששביט קיבל אדום הרמתי את הראש לשערים 10-11 ומה שהיה שם פשוט היה טירוף של הקהל שאני לא זוכר דבר כזה. האצטדיון התפוצץ. אני מדבר איתך ויש לי צמרמורת. היה רעש מטורף.."

5 מחזורים נותרו לסיום העונה: לוח המשחקים זימן לבית"ר משחקים קשים יותר על הנייר מאשר אלו שנותרו להפועל. בית"ר אמורה לפגוש את הפועל ירושלים לדרבי קשה, לצאת למשחק חוץ בקרית אליעזר מול מכבי חיפה, לשחק נגד בני יהודה ובית שאן שנלחמו על חייהן בליגה ולסיים במשחק בית מול מכבי פ"ת.

להפועל, לעומתה, נותרו רק שני משחקים המוגדרים כמוקשים – הפועל חיפה בחוץ ובאר שבע בחוץ. בשאר המשחקים שיחקה מול הפועל פ"ת וראשון לציון שסיימו את העונה ובמחזור האחרון באשקלון עם סבירות גבוהה שאשקלון כבר תרד לפני מה שיהפוך את המשחק כמשחק לפרוטוקול בלבד.

בית"ר ניסתה להיאבק באופוריה ולזכור כי בסיבוב הראשון נחלצה בעור שיניה מהפסד בדרבי. במהלך השבוע הופצו שמועות בירושלים כי הפועל "תתן" לבית"ר את המשחק. כל מי שמעט בקיא בנבכי היריבות העירונית היה ידוע כי אין דבר שהיה משמח את הפועל ירושלים יותר מאשר לקלקל לבית"ר את חלום האליפות ואם על הדרך ניתן להגיש אותה לאחות האדומה מת"א טוב הדבר כפליים.

דרור קשטן החליט להמשיך ולפתוח עם רענן דרעי כמגן ושמוליק לוי בקישור, ההרכב שפתח במשחק העונה המשיך לקבל קרדיט גם בדרבי. השבת הזו תיזכר כ"שבת חרזי" – צמד בישולים של פישונט הובילו לשערים של המאר ושל אלון חרזי (נגיחה מכדור קרן ממש כמו בדרבי הקודם) שער מצמק של לאסלו צה הוריד ל 1:2. במחצית השניה הרבו שחקני בית"ר להחמיץ אך שמרו על התוצאה עד לסיום.

תוך כדי המשחק החלו לזרום הבשורות מקרית אליעזר. רונן חרזי האהוב הבקיע צמד שערים לרשתו של קובי שאלו שהחליף את אלימלך המורחק, הפועל חיפה ניצחה את הפועל 0:2, בית"ר פתחה פער של 3 נקודות בצמרת ועשתה צעד אדיר לקראת תואר האליפות 4 מחזורים לסיום.

בית"ר התייצבה למשחק מול מכבי חיפה בקרית אליעזר ללא אבוקסיס ושמוליק לוי המוצהבים. בית"ר במשחק חלש לא הצליחה להכניע את מכבי והמשחק הסתיים בתיקו מאופס. הפועל ת"א ניצחה בצורה חריגה את עירוני ראשל"צ 0:6 (חמישית מסך השערים שהבקיעה עד אז…) והפער צומק לנקודה אחת בלבד.

הבאד-לאק האדיר של חלוצי בית"ר באותה עונה נמשך. אחרי שאוחנה סיים את העונה בשלב מוקדם ושאלוי פיספס חלק גדול מהסיבוב הראשון, נפצע ניר סביליה בברכו מכניסה חריפה של איתן מזרחי באחד האימונים וסיים למעשה את העונה. סביליה הושבת לתקופה ארוכה וחזר לשחק רק במחזור השביעי של העונה הבאה מה שלא מנע ממנו להבקיע 17 שערים ולהיות השחקן המרכזי של בית"ר. גם בעונת האליפות עשה סביליה צעד משמעותי להיות שחקן מוביל בקבוצה הוא הבקיע 12 שערים בעונה מצוינת מבחינתו.

ללא סביליה, הגיעה בית"ר למשחק בית מול בני יהודה שהיתה במרחק נקודה מהקו האדום ונלחמה על חייה, הלחץ בשבוע שלפני המשחק היה אדיר. לפני המשחק נערך טקס הוקרה מרגש לכבודו של סמ"ר יורם גוטרמן שנפצע בבופור ועליו קראתם לפני כן. המשחק הזה סימל את שיאו של הקרקס בהונגרית בבית"ר ירושלים.

דווקא לאחר שזכתה לביקורת מצד דרור קשטן על יכולתה מול מכבי חיפה סחפה שלישיית האישטוונים את בית"ר לניצחון חשוב מאוד. בית"ר ניצחה 1:3 את בני יהודה כאשר כל אחד מההונגרים תורם למשחק שער ובישול.

זה התחיל מבישול של פישונט לשאלוי במחצית הראשונה, נמשך בבישול של שאלוי להמאר בפתיחת המחצית השנייה, יובל נעים צימק בפנדל ל-2:1 ורגע לפני שסיר הלחץ בטדי התפוצץ בישל המאר לפישונט את השער השלישי. בית"ר נשמה לרווחה והתבשרה שהפועל ת"א שניצחה בבאר שבע עדיין נושפת בעורפה. נקודה אחת מבדילה בין השתיים. שני מחזורים לסיום העונה.

2.5.98

מה כבר לא נאמר על המשחק הזה? הדרמה סביב אירועי המשחק החלה כבר לאחר המשחק מול בני יהודה. משטרת ישראל הודיעה כי היא אינה מתכוונת לאשר את קיום המשחק בבית שאן מחשש לשלום הציבור. לא די בכך שהאצטדיון בבית שאן קטן הרי שבעקבות שיפוצים בחלק מהיציעים בו הוא היה מסוגל לקלוט כ-2,000 צופים במקרה הטוב. הביקוש לכרטיסים גם מצד אוהדי הקבוצה המקומית שנאבקה על ההישארות בליגה וודאי מצד אוהדי בית"ר היה גבוה לפחות פי חמישה.

גם בקשה מיוחדת של יו"ר ההתאחדות דאז גברי לוי ז"ל מהטלוויזיה לשדר ישירות את המשחק לא מנעה מאוהדי בית"ר להכריז כי יגיעו באלפיהם לבית שאן גם ללא כרטיסים.

הנהלת בית שאן החליטה להעתיק את המשחק לקריית אליעזר ולקיים הצגה כפולה עם מכבי חיפה שאירחה את עירוני ראשל"צ. דבר נוסף שנקבע הוא שמשחקיהן של בית"ר והפועל ת"א שאירחה את הפועל פ"ת ייערכו בשעה אחידה.

הבעלים של הפועל ת"א, משה תאומים, מחה כנגד החלטת המשטרה לא לאשר את המשחק בבית שאן וכינה אותה "פחדנית". אלי אוחנה, בטורו הקבוע ב"ידיעות אחרונות" ענה לתאומים ואמר לו שכאשר ערך הצגה כפולה עם בני יהודה בבלומפילד משום שזה שירת את האינטרסים הכלכליים שלו לא נשמע קולו והאשים אותו בצביעות.

אצטדיון קריית אליעזר היה מלא ב-15,000 אוהדים, חלק גדול מהם אוהדי בית"ר. נוכחות גדולה באצטדיון היתה גם לאוהדי מכבי חיפה, המשחק מול ראשל"צ לא קבע עבורם דבר אבל הרצון שלהם לראות את בית"ר מאבדת את תואר האליפות גרם להם להישאר גם למשחק השני.

המשחק נפתח באיחור של 10 דקות לעומת המשחק של הפועל ת"א בבלומפילד למרות ההוראה על שעה אחידה, השופט אייל צור יטען לאחר המשחק כי הדבר קרה בגלל "אילוצי טלוויזיה".

עבור בית"ר הוא נפתח כמו חלום בלהות, בית שאן היתה טובה יותר מהדקה הראשונה וכבר בדקה הרביעית עלתה ליתרון משער של אדיץ'. ההגנה של בית"ר היתה ביום רע במיוחד וכבר בדקה ה-22 שילם רענן דרעי את המחיר והוחלף ע"י תומר אזולאי. אזולאי עבר למרכז ההגנה, אלון חרזי הוסט לחוליית הקישור. הצרות המשיכו לפקוד את בית"ר, שמוליק לוי הציל שער בטוח בידו ולשופט אייל צור לא נותרה ברירה – אדום לשמוליק לוי ופנדל לבית שאן. לכדור ניגש איתן טייב מבלי לדעת שהמשחק הזה הולך ללוות אותו כנראה עד יומו האחרון.

9 שערים הבקיע טייב באותה עונה מעמדת הבלם. הוא ניגש לפנדל והטיס אותו מעל למשקוף שערו של קורנפיין. בית"ר נשמה לרווחה, למרות שעשתה העונה הזו כבר כל קאמבק אפשרי היא ידעה שלא כל יום באר שבע ולא כל יום היא תסגור מינוס שני שערים בעשרה שחקנים. ממש לפני השריקה למחצית הגביה אבוקסיס כדור ושאלוי נגח עם כל הלב 1:1 והצבע חזר ללחיים של אוהדי בית"ר.

הקבוצות ירדו למחצית כאשר כל אחד מתעניינת מה עושה יריבתה לצמרת או לתחתית. בית שאן התבשרה כי הפועל ירושלים ניצחה את הפועל באר שבע מה שלמעשה הבטיח את הישארותה בליגה באופן סופי. בית"ר שמחה לגלות כי בבלומפילד התוצאה עדיין מאופסת מה ששמר על הסטטוס-קוו בצמרת.

למחצית השנייה עלתה בית שאן רגועה יותר ובית"ר נחושה יותר. אבוקסיס בכדור עונשין נפלא העלה את בית"ר ליתרון 1:2 כאשר בבלומפילד טרם הובקעו שערים. במצב זה בית"ר הגדילה את הפער ל-3 נקודות מה שהבטיח לה את תואר האליפות כבר באותו הערב. כפיר אודי דאג לצנן את ההתלהבות ביציע הבית"רי כשהעלה את האדומים ליתרון מול פ"ת. בקריית אליעזר המשיך המשחק להתנהל על מי-מנוחות כאשר לכולם נראה כי שתי הקבוצות מעוניינות לסיים כך את המשחק ולשוב הביתה.

את אלמוג חזן הצעיר זה לא עניין, בנו של מנהל הקבוצה לשעבר משה חזן ז"ל ואחד מכוכבי הסרט המיתולוגי "בית שאן סרט מלחמה" התנהל עם כדור באגף ימין ולפתע שלח חץ אימתני לפינה הרחוקה של קורנפיין ההמום 2:2 ששימח את אוהדי מכבי חיפה שנותרו ביציעים ובעיקר את אלפי אוהדי הפועל ת"א שבדיוק הסתיים משחקם בבלומפילד.

שחקני בית"ר ניסו להשתחרר מההלם והחלו לתקוף בחמת זעם את שערו של מאיר כהן. בדקות אחרי השיוויון הגיעה בית"ר למספר מצבים שביו חייבים להסתיים ברשת הבית שאנית. אבוקסיס בבעיטה מרחוק, תומר אזולאי שבמקום להסתובב ולקרוע את הרשת ניסה למסור עוד כדור רוחב, אמסלם מהצד לרשת החיצונית, בעיטה מקרוב של המאר החוצה שגרמה לאלי אוחנה כמעט להתקף לב על הספסל, שאלוי בעט לגופו של מאיר כהן באחד על אחד כדור שביום רגיל הוא מבקיע בעיניים עצומות ורגליים קשורות. הכדור פשוט לא נכנס. גם בית שאן הגיעה להזדמנות, מאיר מליקה המהיר העביר כדור לצ'ולקוביץ' שניסה להתחכם ולהקשית מעל קורנפיין שלקח בקלות. פישונט מהאוויר בעט החוצה,

בבלומפילד כבר החל האוהד המפורסם של הפועל מישל בר כליפא ז"ל לנער את בקבוקי השמפניה, האדומים ידעו כי בקרית אליעזר נותרו 2 דקות ובהנחה שבשבוע הבא הם עתידים לפגוש את הפועל אשקלון שירדה ליגה כבר לפני מספר מחזורים, שום דבר כבר לא ימנע מהפועל שלהם זכייה בתואר האליפות לראשונה מאז עונת 88-89.

הם שכחו כנראה שאת בית"ר בעונה הזו אסור היה להספיד.

דקה וחצי לסיום תוספת הזמן נפסק כדור קרן לזכות בית"ר גם איציק קורנפיין השוער הצטרף להתקפה, הכדור הגיע אליו והוא כמעט כבש, הכדור נהדף ע"י ג'מיל חאדר לרגליו של פישונט והאיש הזה שכל כך הרבה פעמים בעונה הזו הבקיע שערים מכריעים לזכות בית"ר, זה שהבקיע את שער הניצחון הכל כך יקר בבלומפילד במשחק העונה, שוב הוא היה שם כדי להבקיע את שער הניצחון ולהטריף את הקהל של בית"ר. אוהדי הפועל ת"א, שכבר פרצו לדשא וחגגו, שמעו על השער שהובקע בקרית אליעזר ומיררו בבכי על הדשא בבלומפילד. מסיבת האליפות שבדרך הפכה בן רגע לדבר העצוב ביותר שהאצטדיון ביפו ראה.

בקרית אליעזר חלק גדול מהאנשים על הספסל וביציע היו על סף התקף לב. תומר אזולאי חיבק את משה דדש כמו בן שתומך באביו, אנשים חלפו על פניו של דרור קשטן ונישקו אותו כמו בקבלת פנים של חתונה, אלי אוחנה כבר לא ידע את נפשו על הספסל.

אוהדי בית"ר פרצו לכר הדשא, הפשיטו את אליליהם מהבגדים ואף אחד לא האמין שהמשחק יחודש, בסופו של דבר הצליח אייל צור לחדש את המשחק לעוד חמש שניות שבסיומן שרק לסיום.

הדרמה האדירה במגרש היתה רק הפרומו למה שהיה בשבוע שאחריו. הפועל ת"א החליטה על קו אגרסיבי של רצח אופי לשחקני בית שאן על משחקם הנרפה בדקות האחרונות. הפועל ת"א שכחה לרגע שרק פחות מעשור לפני המשחק, כאשר שיחקה בליגה הארצית נזקקה במחזור האחרון לניצחון גדול בשני שערים מיריבתה למאבק העלייה מכבי יבנה. יבנה ניצחה 0:4 את בית"ר נתניה, הפועל ת"א ניצחה 0:6 את רמת עמידר בדיוק בהפרש לו היתה זקוקה. בית שאן לא המציאה שום דבר.

קבוצה שנשארה בליגה, כבר לא היתה זקוקה לנקודות ולמעשה הורידה הילוך לא היה דבר חדש אך הפעם כאשר היה מדובר בבית"ר ירושלים ובהפועל בית שאן נטולות הגב התקשורתי לא היתה לאדומים שום בעיה לשחק את הקוזאק הנגזל. התקשורת יצאה מגדרה בשבוע הזה כדי להכתים את שחקני בית שאן ולהטיל דופי באליפות המוצדקת שבה עדיין לא זכתה בית"ר.

צילומי תקריב מהטלוויזיה התמקדו בעיקר באיתן טייב קושר את שרוכי נעליו רגע לפני כדור הקרן האחרון ממנו הבקיע פישונט. התמונה הזו נחקקה לעד ונתנה למשחק את כינויו הנצחי "משחק השרוכים" כסימבול לחוסר המאמץ של שחקני בית שאן. בנוסף ניסו כל מיני מדובבים וקוראי שפתיים להוכיח כי שחקני בית"ר, בעיקר דוד אמסלם ויוסי אבוקסיס פנו לשחקני בית שאן וביקשו מהם "להפסיק לשחק כי במילא הם נשארו בליגה".

כותרות העיתונים זעקו על "מכירת סוף העונה". הדברים הגיעו אפילו לדיון סוער בוועדת החינוך בכנסת (כי נגמרו בעיות החינוך במדינה…).

חבר הכנסת לשעבר יוסי שריד ז"ל, אוהד הפועל ת"א מוצהר, הודיע כי "שחקני בית שאן לא התאמצו ולמשחק לא היה ערך ספורטיבי". הוא הגדיל לעשות והציע פתרון יצירתי להכרעת האלופה "סדרת פלייאוף של שלושה משחקים בין בית"ר להפועל ת"א. אחרת, האליפות תהיה חשודה…"

רובי ריבלין ענה לו "כמה פעמים עוד תידרשו מאיתנו לנצח אתכם? נמאס לנו…"

חברי הכנסת לשעבר חיים רמון, דדי צוקר וטאלב א-סנע אנשי שמאל כולם תקפו כמובן את בית"ר ואת התנהלותה של בית שאן, חבר הכנסת לשעבר זאב בוים מהליכוד הגן עליה.

דווקא חבר הכנסת עוזי ברעם אוהד שרוף של הפועל ירושלים נחלץ להגנתה של יריבתו העירונית ואמר כי "בית"ר ירושלים לא אשמה בכלום ובית שאן לא נלחמה את מלחמתם של אחרים אז מה? למה לעשות מזה שערוריית המאה?"

אוהדי הפועל ת"א יצאו להפגנה סוערת מול משרדי ההתאחדות לכדורגל שבשיאה השליכו פחית שתיה לעברו של רופא הנבחרת ד"ר מרק רוסנובסקי ופצעו אותו. אנשי בית שאן, בעיקר איתן טייב קיבלו איומים מפורשים על חייהם כמו גם השופט אייל צור ויו"ר בית"ר משה דדש. לימים יוציא גל סוקולובסקי מאוהדיה המפורסמים של הפועל, דיסק עם שירי שטנה בשם "חברים שרים טייב".

משה דדש הודיע כי בכוונתו להתפטר מתפקידו מיידית. לאחר לחץ גדול של אוהדים, ראש עיריית ירושלים דאז אהוד אולמרט ויעקב פרי, מנכ"ל "סלקום" החברה המאמצת של בית"ר חזר בו דדש מהתפטרותו. חוקרי "מודיעין אזרחי" ערכו בדיקת פוליגרף לשחקני בית שאן בה נמצאו דוברי האמת, המשחק הוכרז כ"כשר".

עד היום מציינים אוהדי בית"ר את תאריך המשחק ה 2.5 כ"חג השרוכים". הקריירה של איתן טייב ניזוקה קשות ועד היום הוא טוען כי הוא נרדף ע"י אוהדי הפועל ת"א. מבחינת אוהדי בית"ר העובדה שעדיין לא נבחר להדליק משואה ביום העצמאות היא עוול שחייבים לתקן…

שחקני בית"ר נזכרים בדרמה האדירה במגרש ובסערה בעקבותיו ולא ממש מבינים על מה היתה המהומה.

אישטוון פישונט: "אני זוכר את ההחטאה של צ'ולקוביץ' ואת הפנים של דדש בסוף המשחק. אנשים מדברים על מכירה? מכירה זה בכסף ולא היה שום כסף אז שלא יבלבלו את המוח. הדיבורים של אבוקסיס? יוסי היה אלוף הטראש-טוק בכל משחק זה האופי שלו וווינר אמיתי שרוצה לנצח בכל מחיר…אם היה נגמר 1-2 לנו אף אחד לא היה אומר כלום".

גם אבוקסיס עצמו לא מתרגש מהדיבורים סביב המשחק: "היום דבר כזה לא היה קורה, הבעיה הגדולה היתה שלא היתה שעה אחידה. המשחק של הפועל ירושלים נגד באר שבע התקיים שעה לפנינו וכבר במחצית כשהסתיים שם בית שאן ידעה שנשארה בליגה. התחלנו גרוע את המשחק וספגנו שער, שמוליק מקבל אדום ואיתן טייב בעט את הפנדל לשמיים. ממש לפני המחצית הגבהתי לשאלוי שהשווה ל 1-1.

ברגע ששחקני בית שאן עלו למחצית השנייה בידיעה שאין להם על מה לשחק כבר היתה ירידת מתח טבעית. הבקעתי שער בעונשין והם השוו. אחרי השוויון שלהם התחלנו להפעיל מכבש והחמצנו מצבים שאני לא זוכר כאלה בכדורגל. כל הקריאות שפתיים של "נשארתם בליגה", "בירושלים נגמר" זה טראש טוק שהייתי עושה כל הזמן מאז שאני זוכר את עצמי. קח אחוזים של משחקים בעולם, תמיד הקבוצה שצריכה יותר את הנקודות תיקח…"

גם אלון חרזי טוען כי היתה מהומה על לא מאומה: "הגענו לסיטואציה לא נוחה מבחינתנו. לא הרבה זוכרים אבל אני את סוף המשחק לא זוכר מהמגרש. קיבלתי זעזוע מוח ואיתן מזרחי החליף אותי בסביבות הדקה ה-80. ראיתי את המשחק כמובן אחרי אבל אין מה לעשות תמיד הקבוצות שזקוקות יותר לנקודות ייקחו אותן. את בית שאן המשחק לא עניין אותנו הרבה יותר. זה שוב משחק שבו הנחישות שלנו ניצחה בסוף, מאיר כהן תפס יום מטורף ועל זה משום מה לא מדברים…"

ז'אן טלסניקוב טוען כי מצפונו נקי לחלוטין: "את המשחק הזה ניצח יוסי אבוקסיס. נקודה. הוא לא הפסיק לשגע אותם מדבר איתם, מתבכיין על כל מיני קטנות. יוסי היה אלוף בזה לא רק במשחק הזה. בית שאן הרגישה כמו מתאגרף אלמוני שנכנס לזירה עם טייסון ומתרגש מעצם היותו עם טייסון באותה זירה. מה שהם עשו היה בשליטתם, אני לא חלק מזה. נקודה.

"מה שהיה בסוף המשחק קשה לתאר במילים, חדר ההלבשה שלנו נראה כמו בית חולים לחולי נפש. אברהם לוי על הרצפה כאילו חטף התקף פרקינסון, רק סרגיי ואני היינו רגועים יחסית, היינו מותשים מהמשחק הזה ועם תחושת הקלה שניצחנו…"

ניר סביליה ראה את המשחק מבחוץ והוא מכנה את מה שקרה לו כ"חוויה חוץ-גופית": "אמנם לא שיחקתי אבל אתה תוך כדי משחק רואה החמצות ולא רואה את כל מה שמדברים עליו אחר כך. אכלתי את עצמי שהייתי פצוע ולא יכולתי לעזור לחברים שלי. התפללתי בחוץ ולשמחתי הסוף היה טוב. אני מאמין שהכל נכתב מלמעלה כל מה שקרה במשחק הזה נכתב מלמעלה. הגול שלהם בהתחלה וההרחקה של שמוליק והפנדל…הכל הכל. גם התסריטאי הכי גדול לא היה חושב על מה שקרה שם באותו הערב. אני לא רוצה לחשוב איך זה היה נגמר אם לא היינו מנצחים.

דיברו אחר כך? שידברו. תמיד אמרתי שכל האמצעים כשרים כדי לנצח. בחוץ תהיה הבן אדם הכי טוב בעולם אבל במגרש לא רואים אף אחד ממטר ועושים הכל כדי לנצח.

בסוף לקחנו אליפות, נכנסנו לדפי ההיסטוריה וכל השאר זה שטויות…".

אלופה ראויה

לאחר שבוע סוער הגיעה בית"ר למשחק שנעל את העונה מול מכבי פ"ת אותה הדריך לא אחרי מאשר משה סיני, הסמל האדום. אוהדי הפועל קיוו כי סיני יעזור לקבוצת נעוריו לזכות באליפות, אוהדי בית"ר השתדלו לגרש מראשם סיוטים מהעבר שגרם להם האיש. כמובן שהכרטיסים נחטפו כולם. דודו טל ממשרד הכרטיסים "בן נאים" טען כי בממוצע נמכר כרטיס כל 5 שניות וזה משהו שהוא לא זוכר מעולם. בדומה למשחק מול ספורטינג ליסבון הוקם שוב יציע מאולתר מאחורי השער.

כששאלתי את פישונט על המתח לפני המשחק הוא צחק ואמר לי "המתח היחיד שלי היה שנספיק לקבל את סט התלבושות שלנו בזמן… האוהדים הפשיטו אותנו נגד בית שאן ולקחו כל פריט אפשרי למזכרת…"

שבת של אליפות

שוב שעתיים לפני המשחק מתייצבים ביציע המזרחי הגדוש ומחכים לשריקת הפתיחה. המשחק היה קשה, מכבי פ"ת היתה יריבה עיקשת אבל מהלך אדיר של אמסלם, אבוקסיס ושאלוי הוביל למצב של אחד על אחד של פישונט קר הרוח מול גולן מלול זה הסתיים בדיוק כפי שפישונט ידע לסיים בבלומפילד ובקריית אליעזר – ברשת. הפועל ת"א ניצחה כצפוי 2-3. אוהדיה זרקו מטען מאולתר לרחבת אשקלון, אירוע מהחמורים שהיו במגרשי הכדורגל שזכה להבנה סלחנית תמוהה. בית"ר החמיצה מצבי הבקעה נוספים, תומר אזולאי הורחק בדקה ה-89 ופ"ת ניסתה נואשות להשוות.

שירה אדירה של "כל העולם כולו גשר צר מאוד" בקעה מהיציעים, מהרגעים המצמררים ביותר שידע טדי, האלפים ניסו להפיח כוחות אחרונים בשחקנים על הדשא, רק שיסתיים כבר המשחק… שריקת הסיום של מאיר לוי הובילה להתפרצות של שמחה שהאפילה על שמחת האליפות בשנה שעברה. אין כמו לקחת אליפות במחזור האחרון, ההרגשה היא אחרת לגמרי.

בקבוקי השמפניה נשלפו בזמן (תלמדו שם בבלומפילד לא לשמוח בטרם עת) והשחקנים הועמסו על כתפי האוהדים. רב אלוף ז'אן טלסניקוב: "מכבי פ"ת היתה קבוצה טובה, האחרונה שרציתי לקבל במחזור האחרון אבל לפני המשחק אמרתי לעצמי או שאני מנצח או שאני מת על המגרש, אין שום דבר באמצע…"

החגיגות בטדי היו המתאבן לקראת חגיגות האליפות בכיכר ספרא עשרות אלפי אוהדים עשו את דרכם לכיכר, חלקם ישירות מטדי, אחרים הגיעו מכל הארץ. בזמן שב-ת"א חגגו את זכייתה של דנה אינטרנשיונל באירוויזיון, חגגו בירושלים את האליפות הרביעית בסך הכל והשנייה ברציפות של בית"ר.

ראש הממשלה לא הסתפק בברכה מוקלטת כפי שעשה אשתקד אלא הגיע הפעם למרפסת בכיכר ויחד עם אהוד אולמרט ואלי אוחנה לצידו אמר את המשפט המיתולוגי "באתי כדי לומר לכם רק שתי מילים: יאללה בית"ר".

ושוב הסבב הקבוע של מלון הייאט והמועדון, לפנות בוקר הלכו לישון האלופים עם חגיגה גדולה ועם מחשבות על העונה הבאה. שחקן העונה יוסי אבוקסיס סיפר בראיון לרון עמיקם ממעריב כי "כבר בחדר ההלבשה בזמן שכולם חגגו אוחנה ואני דיברנו על איך מביאים את האליפות השלישית ברציפות…" משפט אחד שמסכם את כל המהות הווינרית של הקבוצה הזו.

6 פעמים זכתה בית"ר ירושלים בתואר האליפות. לכל אליפות הקסם המיוחד שלה, מי שקורא את סיפור העונה הזו על כל גלגוליה מבין מדוע לדעתי לפחות זו האליפות הקשה והמתוקה מכולן.

לבית"ר היו כל התירוצים לנפילה – חקירות מס הכנסה שפגעו בהכנות, שיחרור שחקנים כמו זוהר וחרזי, הפציעות הקשות של אוחנה ועטר ולפרקים גם שאלוי וסביליה, הסגל הקצר יחסית ועוד.

לאורך כל העונה לא אמר דרור קשטן מילה על הסגל החסר, שידר לשחקנים המחליפים שהוא מאמין בהם ולא תירץ תירוצים. השחקנים הוכיחו כי הם באמת עשויים מחומר מיוחד שלא נשבר. זו היתה אליפות עם יופי של כדורגל אבל גם עם הרבה אופי. אליפות שכמעט סגרה עשור ענק של בית"ר ירושלים שהפך אותה יחד עם מכבי ת"א כמועמדת לתואר הלא רשמי של "קבוצת שנות התשעים".

רשות הסיכום לגיבורי הכתבה: שחקן העונה יוסי אבוקסיס (4 שערים ו -12 בישולים) – "נכון שבעונה הקודמת זכיתי באליפות הראשונה שלי אבל האליפות השנייה היתה הרבה יותר משמעותית. הפכתי משחקן משלים לשחקן מוביל וההרגשה היא אחרת לגמרי. העובדה שהבטחנו את האליפות במחזור האחרון הפכה גם היא את התואר הזה להרבה יותר מתוק…"

סגן ראשון, אישטוון פישונט (15 שערים): "אחרי הפציעה של אלי חששנו מאוד שלא יהיה מי שיבקיע שערים חוץ מסטפן, אבל ניר סבליה היה גדול, אני הבקעתי ואבוקסיס והמאר ואלון חרזי ופתאום גם שמוליק לוי ותומר אזולאי נותנים שערים, שי הולצמן נותן לנו 6 נקודות חשובות… האליפות הזו היתה הרבה יותר משמחת מהקודמת כי לקחנו אותה במחזור האחרון ובבית ובנוסף התגברנו על כל כך הרבה קשיים בעונה הזו…"

ניר סביליה (12 שערים) – "היה לי קשה מאוד להיות בחוץ בסוף העונה אבל ניסיתי לתת את התרומה שלי גם אם לא על המגרש. הגעתי לכל אימון ושוחחתי עם השחקנים, עודדתי אותם. כמובן שההרגשה היתה הרבה יותר משמעותית מהשנה שעברה, עשיתי ניתוק מוחלט מהעובדה שאני פצוע והתמכרתי לגמרי לתחושת השמחה בחגיגות כי כשחקן כדורגל אין לך יותר מדי רגעים כאלה בקריירה למרות שאני דווקא זכיתי ב-5 אליפויות.

היתה לנו בעונה הזו קבוצה של שחקנים ווינרים, שלא נתנו לשום דבר לשבור אותם. כמה פעמים יצאנו ממצבים כמעט בלתי אפשריים, זה מראה כמה רוח היתה בקבוצה הזו.

באופן אישי אני מודה על הזכות שהיתה לי ככדורגלן להיות שותף לרגעים כאלה. אנחנו שיחקנו לפני עידן הפייסבוק והאינסטגרם ואת האהבה היינו מקבלים מהקהל ברחוב ובמשחק אבל היום בדיעבד אני מסתכל ואומר לעצמי יש הרבה אנשים שהעבירו את הילדות והנעורים שלהם בזיכרונות יפים מאיתנו, זה לא מובן מאליו בכלל…החיבור שלי עם הקהל של בית"ר היה מיידי, בד"כ לשחקנים שמגיעים ממכבי ת"א היתה סטיגמה של סנובים ומתנשאים אבל אני תמיד הייתי איש שמדבר עם כולם בגובה העיניים ואני מאמין שזו הסיבה שהקהל כל כך התחבר אליי…"

"המושיע" אלון חרזי (5 שערים) – "היתה לנו קבוצה אדירה של שחקנים ווינרים שלא נשברים בשום מצב, מבחינת אופי זו היתה אחת הקבוצות הכי גדולות שהיו כאן שגם נתנה הצגות של כדורגל. לחוש אליפות במקום אחר זה לא דבר רגיל, תעבור שחקן שחקן שעבר בבית"ר ירושלים ואני לא מאמין שיש אחד שיאמר מילה רעה עליה. החמימות הירושלמית היא משהו לא רגיל. בית"ר החזירה לי את החשק לשחק כדורגל. כבר במסיבת האליפות שהיתה לנו דדש וקשטן ישבו עליי שאשאר לעוד עונה אבל אני אמרתי להם שגורלי נמצא בידיו של יעקב שחר והוא לא היה מוכן לשמוע על אפשרות שלא אחזור למכבי חיפה…לעולם לא אשכח מה נתנה לי בית"ר ירושלים".

מנוע טורבו טלסניקוב – "לקחת אליפות במחזור האחרון ולהיות שחקן משמעותי זו רמה אחרת של שמחה לעומת שנה שעברה. נכון לאליפות הראשונה שלי היה טעם מיוחד ובתולי אבל האליפות השנייה היתה פשוט תחושה אדירה של סיפוק. היינו קבוצה מיוחדת, קבוצה שהיתה בה אהבה גדולה בין השחקנים, ווינריות עצומה ואופי בכמויות אדירות. אני שוב אומר "גובה העיניים" לא סתם צמד מילים אלא כל ההוויה של הקבוצה הזו וחיבור מטורף עם הקהל שהרגשתי שהיה חזק יותר מאשר בעונה הקודמת. אחרי העונה הזו אמרתי לעצמי שאני בגלגול הזה כבר עשיתי מה שאני צריך בחיים. היום אני מנסה להעביר קצת מזה לדור הצעיר. התמסרנו לחלוטין למטרה הזו של האליפות והיינו משפחה במלוא מובן המילה…"

כשהלמות התופים מחגיגות האליפות יגוועו להן לאיטן תיכנס בית"ר ירושלים שוב לקיץ לא פשוט. במהלך הקיץ ינהל רון לאודר, מיליארדר אמריקאי משא ומתן לרכישת הקבוצה, מדיניות הרכש של הקבוצה היתה בהתאם. לבסוף נכשלה העסקה ובית"ר נותרה עם בור שלם של התחייבויות כספיות שהיו מעל ומעבר ליכולותיה.

שנות התשעים יסתיימו עם 2 הפסדים רצופים בגמר הגביע להפועל ת"א והעשור הבא יחל עם מכירת הקבוצה לגד זאבי, ציפיות גדולות והתרסקות, כמעט ירידת ליגה ובניית הקבוצה עם צעירים מוכשרים בהנהגת המאמן אלי אוחנה. באליפות הבאה שלה תזכה בית"ר רק בעידן ארקדי גאידמק. שני תארי אליפות רצופים, בדיוק כמו בשנות התשעים ואפילו בשנים עוקבות 96-7, 97-8 ו 2006-7, 2007-8.

אם תשאלו כל אוהד של בית"ר ירושלים הוא יאמר לכם שאת טעם האליפות המיוחד של אליפויות שנות התשעים לא הצליח הכסף הגדול של ארקדי לשחזר.

הכתבה השלישית בסדרת האליפויות ננעלת עם געגועים אדירים לימים יפים, ימים מיוחדים ימים בית"ריים.

האימפריה עוד תחזור.