הגולאש של דדש, הפציעה של אלי והסופרמן אלון חרזי: אליפות 97/98, חלק ב'

התקופה הזו של בית"ר הבליטה מאוד את השלישייה ההונגרית שלה, סטפן שאלוי בעונתו הרביעית במועדון, אישטוון פישונט בעונתו השלישית ואישטוון המאר בעונת הבכורה.

בעוד שלהמאר לקחת מעט זמן להיכנס לעניינים, פישונט ושאלוי היו השחקנים המובילים בקבוצה. הטריו ההונגרי נתן את הטון על המגרש והחיבור שלהם לישראל בכלל ולבית"ר בפרט היה נדיר בכל קנה מידה. גם במרחק הזמן, השיחות שלי עם שאלוי ופישונט נערכו כמעט במלואן בעברית וכשהם מדברים על בית"ר עובר שם רגש אמיתי שקשה מאוד לזייף אותו.

שאלוי: "קשה לי להסביר במילים את האהבה שלי לבית"ר ירושלים. תמיד אמרתי שאני מעדיף להיות שחקן מוביל בבית"ר מאשר שחקן בינוני באנגליה או גרמניה או כל ליגה אירופית אחרת. חמש שנים בבית"ר הם כמו 50 בקבוצה אחרת ואת האהבה שאני מקבל מאוהדי בית"ר עד היום אחרי 20 שנה אי אפשר לתאר. תבין עד היום כשאני מרגיש קצת מבואס, אני שומע שירים של בית"ר או מוסיקה ישראלית, נזכר בימים היפים שלנו והכל עובר…"

פישונט: "סטפן הוא אישיות, לא מפסיק לעבוד במגרש. המאר היה מהיר כמו סילון, והוא הזכיר לי תמיד את ראיין גיגס. הוא גם היה מכניס לנו הרבה מוסיקה ושמחת חיים לחדר ההלבשה. אחד הפספוסים הגדולים ביותר בקריירה שלי היה שלא זכיתי לשחק עם תמאש שאנדור, הוא היה שחקן ענק ויכולנו לעשות יחד דברים אדירים בבית"ר".

גם השחקנים האחרים ששוחחתי איתם לא חסכו בסופרלטיבים כשהזכרתי את ההונגרים. יוסי אבוקסיס הוסיף: "לפני שאדבר על היכולת שלהם במגרש אני חייב לומר שהם היו פשוט אנשים נעימים, ווינרים אמיתיים ומקצוענים ברמות גבוהות. נהניתי לשתף פעולה עם כל אחד מהם שאלוי, פישונט, שהיה קרוב אליי במגרש, המאר, שאנדור וגם לאסלו צה שהיה מעט זמן היה שחקן כדורגל ברמה גבוהה".

אלון חרזי גם כן נזכר: "דרכם הבנתי כמה זה משמעותי שמשחקים זרים מאותה מדינה בקבוצה. מצד אחד יש תמיד חשש שהם יפתחו איזה קליקה משלהם, 'מאפיה הונגרית' כזאת, אבל לא כשמדובר בחבר'ה האלה שהיו מצוינים במגרש ומחוצה לו. היה יפה לראות איך שאלוי ופישונט תומכים בהמאר בתקופה הפחות טובה שלו, זה הקרין על כל הקבוצה".

ניר סביליה: "פישונט והמאר היו שחקנים מצוינים אבל אני חייב לומר שסטפן שאלוי הוא החלוץ הזר הטוב ביותר ששיחק כאן. כפרטנר שלו להתקפה זה היה תענוג גדול לשחק איתו, לראות אותו עובד על המגרש".

ז'אן טלסניקוב גם כן מתמוגג מהשלישייה: "הם היו שלושת המוסקיטרים ואני דרטניאן הקטן. חבר'ה אדירים מכל הבחינות, שחקנים מעולים ואנשים איכותיים". במהלך העונה צולם הסרט "בית"ר בודפשט ירושלים" שהתמקד בעיקר בסטפן שאלוי אבל דרכו הראו את החיבור העצום של ההונגרים לקבוצה. זכורה במיוחד כתבת צבע שנערכה עליהם ובה הם שיחזרו את המערכון המפורסם של הגשש החיוור "אופסייד סטורי" בהונגרית.

לילה בלי כוכב

לפני משחק הגומלין בברוז' יצאה בית"ר למשחק חוץ באורווה נגד הפועל פ"ת, היא סיימה את משחקה בתיקו 1:1 אבל במשחק הזה איבדה בית"ר הרבה יותר משתי נקודות, היא איבדה את הקפטן שלה אלי אוחנה שקרע את הרצועה בברכו וסיים את העונה לא לפני שהספיק להבקיע את שער הליגה האחרון שלו במדי בית"ר ולהעלות אותה ליתרון עליו לא הצליחה לשמור. דווקא שנדמה שאוחנה מתחיל לשחזר את יכולתו מהעונה שעברה, הוא נפצע בצורה חמורה והקבוצה נאלצה לאסוף את עצמה ולהסתדר בלי הקפטן שלה.

"אני זוכר את המשחק הזה, היינו בדיכאון מהפציעה של אלי הרבה יותר מאשר מזה שלא ניצחנו", מספר אבוקסיס, "לא ידענו איך ממשיכים מכאן והרגשנו שכולם מספידים את הקבוצה. נשארנו עם בור מקצועי מעבר למנהיגות".

אלון חרזי משחזר: "אלי היה המנהיג הבלתי מעורער של בית"ר. כבר באימונים במשחקים של הטניס-רגל וה-5 על 2 היית רואה כמה האיש הזה פשוט שונא להפסיד והיה סוחף אחריו את כל הקבוצה. לאחר הפציעה הרגשנו את המנהיגות של אלי מבחוץ, הוא הפך להיות ממש עוזר מאמן של דרור, הדריך את השחקנים, עשה איתם שיחות אישיות, הכל…"

פישונט נזכר באוחנה וקשה לפספס עד כמה הוא מעריך את הקפטן שלו לשעבר: " אני כל כך אוהב אותו, כשהגעתי להיבחן, אלי היה שם והוא אמר להם לקחת אותי, שאני יכול לעזור לקבוצה. אלי הוא דמות, הרצינות בה התאמן, הכבוד לשחק עם דמות כזאת, הוא היה מאמן על המגרש, עקבנו אחריו בהערצה. כמו אווזים שהולכים אחרי אמא. הכבוד שהיה מקבל משחקנים אחרים. אני שמח שהייתי חלק מחייו של אלי כשחקן. כשהוא נפצע כמובן שהחיסרון שלו בלט מיד".

ז'אן טלסניקוב מדבר על חסרונו של אלי בפן המקצועי בדרכו הייחודית: "אתה יודע מה מבדיל בין קבלן טוב למצויין? הפינישים. אלי היה פינישר מדהים והוא היה חסר לנו מאוד בקטע הזה היינו כמו מרצדס שממשיכה לנסוע בלי הטמבון. מבחינת רוח אלי המשיך להיות בסביבה, היחסים שלו ושל קשטן הם יחסי אב ובן כך שנוכחותו בהחלט הורגשה גם מהספסל…"

ניר סביליה מסכם: "אין ספק שהפציעה של אלי היתה מכה לא פשוטה מבחינה מקצועית קודם וגם מבחינת המנהיגות אבל הקבוצה הזו היתה כל כך חזקה מבחינת אופי שדי מהר התעשתנו, כל אחד הבין שהוא צריך לקחת על עצמו יותר עכשיו".

עם אוחנה כתייר ולא על הדשא יצאה בית"ר, ממש לפני ראש השנה, למשחק הגומלין בבלגיה כשמאות אוהדים, ביניהם יהודים שחיים בבלגיה מעודדים אותה מהיציע.

קשטן, אולי כלקח מהתבוסה לספורטינג, פתח במערך זהיר שהחזיק מעמד 66 דקות עד שנוראדין ג'בארי (שוב הוא) פרץ את הסכר. חלילו פדיגה הסנגלי כבש את השער השני, אחרי שהיה חייב להיות מורחק כבר בדקה ה-11 כששלח מרפק מכוער ומכוון לפניו של תומר אזולאי ושבר את אפו, והשופט האוסטרי הרחמן הסתפק רק בצהוב.

ורהיין הוסיף את השער השלישי ובית"ר הודחה מהמשך המשחקים בדיוק באותה תוצאה בה הובסה בליסבון.

"הנוסע המתמיד" שלום קדוש היה גם בברוז': "לא היה על הטירוף של ליסבון ואני זוכר שהיו ביציע הרבה יהודים מבלגיה. בסוף המשחק רצו אוהדים ללכת למלון של הקבוצה כדי לשבת עם השחקנים ואברהם לוי לא הסכים, התחילה שם מהומה קטנה ועימות לא נעים. אני דווקא הבנתי אותו. צריך שיהיה דיסטאנס בין הקבוצה לאוהדים."

בית"ר נחתה בארץ וצריכה להתרגל למציאות בה הקפטן שלה מושבת עד לסוף העונה, תומר אזולאי שוכר את שירותיו של עו"ד רוני בר-און (יו"ר בית"ר לשעבר) ומאיים לתבוע את פדיגה לתביעת פיצויים בעקבות הנזק באפו. בית"ר, שמחפשת מחליף לאוחנה מעבירה פנייה לאייל גולן הכוכב העולה וחלוץ הפועל מרמורק, אייל גולן דחה את ההצעה בטענה שאורח חייו "הספורטיבי" לא מתאים לאימפריה כמו בית"ר.

בשנים האלה בסיס הכוח של בית"ר בפריפריה הלך והתעצם. העיר נהריה (בה אני גר כבר כעשור) אירחה את משחק גביע הטוטו בין מכבי חיפה לבית"ר, האצטדיון המקומי התמלא ב 7,000 צופים שראו 0:0 מאכזב שקירב את בית"ר לעלייה לחצי גמר המפעל.

לאחר פגרת חגים קצרה שבה בית"ר לליגה והביסה 1:5 את העולה החדשה הפועל אשקלון. סביליה כבש כבר בדקה הראשונה (שוב כמו מול הפועל כפ"ס), אשקלון השוותה את התוצאה והמחצית הסתיימה בתיקו אחת. צמד של פישונט ושערים של המאר וחרזי במחצית השנייה קבעו את התוצאה. בית"ר במקום השני מרחק 2 נקודות מהפועל ת"א.

שמועות חוזרות ונשנות על הגעתו של יוסי בניון, כוכבה הצעיר של הפועל ב"ש מילאו את העיתונים. דובר על מכירת הכרטיס תמורת 800,000$ או השאלה ומעבר של מספר שחקנים מבית"ר לבאר שבע. הוזכרו שמותיהם של ששון שם-טוב (הזכור מעסקת רונן חרזי) ופרדי רובינסון הבעלים של "רסידו" שהיתה ספונסר של הקבוצה, ככאלה שיממנו את רכישת השחקן אך בסופו של דבר העסקה לא עברה לפסים מעשיים ובניון יחכה לסוף הקריירה כדי להגשים את חלומו ואת חלומם של אוהדי בית"ר לראותו בצהוב.

שבוע של רגשות מעורבים עובר על הקבוצה, סטפן שאלוי נפצע בידו במשחק כדוריד שערכה הקבוצה באחד האימונים, האבחנה אומרת חודש וחצי בחוץ, כלומר רק בפתיחת הסיבוב השני ישוב החלוץ ההונגרי המצוין לסגל הקבוצה. לאחר הפציעה של אוחנה נותרו ניר סביליה והצעיר אלון כהן כשחקני החוד היחידים בסגל. בית"ר היתה זקוקה נואשות לחלוץ. דוד אמסלם נשא לאישה את בחירת לבו ימית וחתונתו שיפרה את מצב הרוח בקבוצה.

במחזור הבא יצאה בית"ר למשחק חוץ בהרצליה. היא נקלעה לפיגור וקשטן זרק למים את החלוץ הצעיר אלון כהן שהשווה כעבור 10 דקות והמשחק הסתיים בתיקו. בית"ר ירדה למקום הרביעי כאשר החיפאיות חלפו על פניה והיא התרחקה 4 נקודות מהפועל ת"א.

ראשי בית"ר הבינו שחלוץ הוא צו השעה, שמות נזרקו באוויר, כריסטיאן אוקפלה הניגרי נבחן בבית"ר אך לא הרשים, חתם בסוף בהפועל ב"ש ועוד ידאג לתת לבית"ר תזכורת כואבת ממנו בהמשך העונה. קשטן עקב אחרי פרנץ הורבאט ההונגרי שלבסוף הגיע (כעבור שנתיים) למכבי ת"א. בשוק הישראלי עלו כאופציות שמותיהם של חזי שירזי, לירון בסיס ועמיר תורג'מן אך בינתיים העלו החיפושים חרס. בנוסף לקורנפיין ואמסלם הצטרף בשעה טובה גם איתן מזרחי לחבורת הנשואים בבית"ר כשהתחתן עם בחירת לבו יפעת.

בית"ר הגיעה לטדי למשחק מכריע מול המוליכה הפועל ת"א בידיעה שהפסד חלילה ירחיק אותה מרחק 7 נקודות מהאדומים ויסבך מאוד את השאיפות לאליפות.

הפועל ת"א הגיעה למשחק כמוליכה גאה אבל בית"ר פשוט טרפה את הדשא ובאווירה נפלאה בטדי ניצחה "רק" 1:2, כשהיא היתה שווה לפחות עוד שניים שלושה שערים.

ניר רייכמן בהופעת בכורה בהרכב בישל לניר סביליה שער מצוין לפני סיום המחצית הראשונה. פישונט מבישול גדול של אבוקסיס שהצטיין העלה ל-0:2. אסי דומב אקס בית"ר רק הקטין את התוצאה אבל בית"ר שהוכיחה ליריבתה שאין לה שום כוונה לוותר על התואר גם השנה, ניצלה מעידות של החיפאיות וחזרה למקום השני, נקודה בלבד מהפועל.

אלון חרזי זוכר מהמשחק הזה "בעיקר את ההחמצה המזעזעת שלי בנגיחה מעל השער מהגבהה מצוינת של יוסי אבוקסיס". פישונט גם הוא זוכר מהמשחק הזה בעיקר את גדולתו של אבוקסיס: " יוסי היה כל כך אינטליגנט על המגרש, הוא היה הקפטן על הדשא בעיקר אחרי שאלי נפצע. הוא דיבר כל הזמן, חיזק, ויש לו אנרגיות… הבישול שנתן לי נגד הפועל… טכניקה עילאית".

https://www.youtube.com/watch?v=lI5I5rlSIqg&feature=youtu.be

סביליה התרגש כשדיברנו על המשחק: "לפני שאדבר על השער אני רוצה להגיד לך שזה אחד המשחקים עם האווירה הכי מטורפת שאני זוכר בטדי… חשמל. אני אגיד לך כשהייתי נוסע עם אבוקסיס ואמסלם לטדי היינו נוסעים עם הרכב ורואים מהרכב את היציע המזרחי מפוצץ כבר שעה וחצי לפני המשחק. היה בא לנו לקפוץ מהרכב לדשא ולשחק כבר.."

על השער שהבקיע: "תקשיב אני מדבר איתך עכשיו והכל חוזר אליי ויש לי צמרמורת מטורפת, אני זוכר כל רגע את הבישול הנהדר של רייכמן, את הבעיטה שלי לקורה ופנימה ואת הריצה המטורפת שלי מאחורי השער לכיוון היציע המערבי…".

המשחק הזה הפגיש לראשונה בליגה בעונה הזו את בית"ר עם מאמנה בשנתיים האחרונות אלי כהן. התקשורת עסקה רבות בהבדלים בין דרור קשטן לאלי כהן. על ההבדלים באישיות ובסגנון המשחק. קשטן נחשב למאמן קשוח יותר מחוץ למגרש ואחד שנותן לשחקנים יותר חופש במגרש שמתבטא בסגנון משחק התקפי. כהן לעומתו, נחשב (לפחות אז) למאמן ליברלי יותר ופתוח יותר עם השחקנים מחוץ למגרש אך במגרש דוגל במשמעת טקטית ובסגנון הגנתי יותר.

השחקנים ששוחחתי איתם התייחסו גם לסוגיה הזו.

יוסי אבוקסיס: "אני לא אוהב להשוות בין מאמנים, לכל אחד יש את הדברים המיוחדים שלו. אלי כהן הביא אותי לבית"ר ובמובנים מסוימים בהחלט הציל לי את הקריירה. אצל קשטן פרצתי קדימה וגם בהפועל החיבור בינינו היה מצוין. אני אוהב מאוד את שניהם".

אלי אוחנה: "שניהם אנשי כדורגל מצוינים. נכון שקשטן נחשב לקשוח יותר אבל גם אלי כהן ידע לחבר אליו שחקנים בדרכו. קשטן בעיניי הוא גדול מאמני הכדורגל שהיו כאן…"

פישונט: "אלי כהן מאמן מצוין אבל דרור קשטן עבורי הוא מה שאלכס פרגוסון עבור כריסטיאנו רונאלדו, כמו אבא. אצל אלי כהן שיחקתי יותר 50-50, קשטן שיחק עם טלסניקוב ליד יוסי ואותי הסיט לאגף ימין שם באתי יותר לידי ביטוי מבחינה התקפית. קשטן מאמן ענק עם כדורגל מודרני שבעיניי לפחות הקדים את זמנו…"

סטפן שאלוי: "אהבתי מאוד את אלי כהן למרות שמקצועית הצלחתי יותר אצל קשטן והוא גם נתן לי יותר לשחק. כאדם היה לי מאוד קשה עם דרור. הוא לא אהב את העובדה שאני דעתן והרגשתי הרבה פעמים שהוא מנסה לחנך אותי ולהשתמש בי כדי להעביר מסרים לקבוצה. הוא תמיד היה אומר שאני חכמולוג גדול בגלל שלא הייתי מוכן לשתוק כשנעשה לי עוול.

"על דבר אחד קשה לי מאוד לסלוח לדרור, כשכבר ידעתי שאני אמור לעזוב את בית"ר, שיחקנו משחק ליגה באשדוד שהיה אמור להיות משחקי האחרון בקבוצה. התחננתי אליו שייתן לי להיות הקפטן במשחק כדי שאזכה לומר שהייתי לפחות במשחק אחד קפטן בית"ר ירושלים. קשטן אפילו לא היה מוכן לשקול ואמר לי "לא". מצד שני, למדתי ממנו להפריד בין החלק האישי לקבוצתי. הוא לא אהב אותי אבל זה לא מנע ממנו להשתמש בי מקצועית כשהיה צריך…"

המחזור הבא זימן לבית"ר משחק דרבי מול הפועל המפתיעה באותה עונה. בית"ר התייצבה למשחק בהרכב חסר מאוד, ללא אוחנה ושאלוי הפצועים וללא הכוכב המחזור הקודם יוסי אבוקסיס שהיה מוצהב. אם לא הספיקו החיסורים האלה, עצביו של אישטוון פישונט בגדו בו והוא נכנע לפרובוקציות של שלומי דנינו, הכניס לו מרפק לפנים והורחק כבר בדקה ה-10.

פישונט נזכר: "אוי דנינו, כבר מתחילת המשחק הוא נתן לי כניסה חזקה לרגל ופשוט קיבל הוראה מיוסי מזרחי להידבק אליי כמו צל. בכל הקריירה שלי אני לא זוכר דבר כזה, נכנסתי בכוונה לאופסייד כדי להיפטר ממנו והוא נדבק אליי… עשיתי שטות והשארתי את הקבוצה בעשרה שחקנים. אני זוכר שאחרי ההרחקה שלי אברהם לוי נכנס לדשא והיתה מהומה גדולה".

הפועל היתה טובה יותר ואסי טובי העלה אותה ליתרון מוצדק. הניסיונות של בית"ר נבלמו די בקלות עד שלא בפעם האחרונה בעונה הזו הגיע המושיע אלון חרזי ונגח מכל הלב כדור קרן של איתן מזרחי, השווה את התוצאה ומנע מפח נפש גדול מאלפי הצהובים שחורים. למרות זאת ניצחון של הפועל ת"א הגדיל שוב את הפער ל-3 נקודות.

אלון חרזי משחזר את אירועי אותו הדרבי: "היינו בהרכב חסר מאוד, הפועל ירושלים הובילו והמשחק הגיע לרגעי ההכרעה, היתה קרן לטובתנו ואני נתתי לכולם לעלות ונשארתי מאחור. אני זוכר את יוסי מהספסל וצעק לי "אלון תעלה אין מה להפסיד". כולם ידעו ביציע שהכדור יגיע אליי ואפילו יורם ארבל בשידור אמר לפרשן 'אמרתי לך אלון חרזי'…שמח שיצא לי לעזור לקבוצה."

תלתלים שחורים וקרע ברצועה

בעוד בורסת שמותיהם של החלוצים ממשיכה לפאר את מדורי הספורט, פעל משה דדש בשקט מוחלט בגזרה אחרת והנחית בבית"ר שם ענק שאוהדי בית"ר חיכו לו שנים – ראובן עטר.

אוהדי בית"ר הקנאים לקבוצתם לא מיהרו לפרגן לשחקני יריבות אבל היו כמה יחידי סגולה שהקהל הבית"רי חלם במשך שנים שילבשו את מדי הקבוצה, ראובן עטר היה כזה. מספר שנים לפני כן, שער שלו בבעיטת מספרת מרהיבה במדי מכבי חיפה מול בית"ר בטדי, גרם לאלפי אוהדי בית"ר למחוא לו כפיים.

אף אחד לא ידע שעטר בדרך או שבית"ר מעוניינת בו. בעידן שלפני אתרי הספורט באינטרנט אני זוכר את אותו הבוקר בו עדיין נמנמתי ואמא שלי הקריאה בקול את הכותרת "עטר לבית"ר", קמתי מהמיטה כנשוך נחש ומלא התלהבות. באותה התלהבות התקבל הקוסם מטירת הכרמל בבית וגן, שיחזור ההיסטריה מאימון הבכורה של איציק זוהר שנה וחצי לפני.

ירושלים נכנסה ל"עטר-מאניה", הופעת הבכורה של עטר זימנה לו מפגש מלא סנטימנטים מול קבוצת נעוריו מכבי חיפה, הכרטיסים למשחק נחטפו, כולם הרגישו שעטר ובית"ר הם לא רק חרוז נחמד אלא באמת שניים שנועדו ללכת יחדיו. אבל ההתלהבות לא האריכה ימים רבים והפכה במהרה לטרגדיה ספורטיבית. עטר נפצע באימון המסכם ביום חמישי בברכו, טען שהפציעה לא רצינית ובשבת פתח בהרכב אחרי שקיבל זריקה מד"ר אורי פרנקל הרופא המיתולוגי של בית"ר.

14,000 צופים מילאו כל פינה אפשרית בטדי. כבר אחרי 10 דקות של משחק סובב עטר שוב את הברך ומשך את הפציעה עד שהכאבים הכריעו אותו בדקה ה-68. בית"ר התגברה על חסרונו של עטר ולמרות חסרונו של פישונט המורחק שהצטרף לאוחנה ושאלוי הפצועים, הצליחה לנצח 0:1 משער של אישטוון המאר בדקה ה-84. הפועל ת"א שכבר היתה בפיגור בראשון לציון הצליחה להשוות בדקה ה-90, הפער בין הקבוצות חזר לנקודה אחת בלבד.

אלון חרזי שיחק לראשונה מול הקבוצה ממנה הושאל : "לא היה לי פשוט בכלל. אמנם גדלתי בהכח ר"ג אבל מכבי חיפה היתה הבית שלי לכל דבר. עשיתי את ההכנה לעונה איתם, השחקנים שם חברים טובים. היה לי קשה מבחינה רגשית אבל לרגע לא שכחתי עם מי אני עכשיו וכמקצוען נתתי את כל כולי ואני שמח שניצחנו…"

הרצון המשותף של עטר ובית"ר לא לאכזב את הקהל הרב גרם בסופו של דבר לנזק אדיר. עטר החמיר את הפציעה בדקות ששיחק. בהתחלה דובר על היעדרות של חודש בלבד אבל בסופו של דבר קרע עטר את הרצועות וסיים את העונה. היו רמיזות כאילו עטר הגיע פצוע לקבוצה ולא נערכו לו בדיקות רפואיות מקיפות טרם החתימה אך כל הצדדים הכחישו זאת מכל וכל וטענו כי הפציעה היתה באימון המסכם ומדובר בחוסר מזל משווע. בית"ר, לה היתה האופציה לרכוש את כרטיסו של עטר עד לחודש מארס ויתרה על רכישתו. כעבור שנתיים ישוב עטר לבית"ר, יתן חצי עונה טובה וישוב למכבי חיפה קבוצת נעוריו עוד בטרם תסתיים העונה.

פישונט נזכר בפציעה של עטר: "הייתי עצוב בשבילו מאוד, ראובן היה שחקן אדיר עוד בהפועל חיפה. הציפיות והלחץ הרגו אותו, הייתי רואה את הפנים שלו ומתאכזב בשבילו, אהבתי אותו מאוד..". אבוקסיס מוסיף: " קיבלנו חיזוק משחקן מאוד אהוד שהכניס טירוף אבל לצערי הרב לא הספקנו ליהנות ממנו…"

במהלך השבוע אחרי פציעתו של עטר הספיקה בית"ר לנצח 1:2 את הפועל ת"א (צמד של פישונט) ו 2:3 את עירוני ראשל"צ ולהעפיל לחצי גמר גביע הטוטו. אהוד כחילה, הבלם המסור החליט לעזוב את הקבוצה לאחר שכמעט ולא שיחק אצל דרור קשטן ועבר בכאב גדול להפועל באר שבע.

בא לשכונה חלוץ חדש

בלי קשר לפציעה של עטר ולאחר שלא הצליחה להחתים את הגרוזיני גיורגי דימיטרדזה, עשה דדש שוב מהלך והצליח להנחית בבית"ר את חלוצה של ראן הצרפתית שי הולצמן.

הולצמן שבעונה הקודמת היה מצוין במדי הפועל באר שבע, לא הצליח בראן הצרפתית וההצעה של בית"ר גרמה לו לשוב ארצה, להולצמן לא היה זמן להתאקלמות, חסרונו של ניר סביליה המוצהב גרם לקשטן לפתוח איתו במשחק מול בני יהודה.

בית"ר התייצבה למשחק בידיעה שמיד אחריה תעלה הפועל ת"א לשחק מול ב"ש בהצגה כפולה בבלומפילד. בית"ר שוב הגיעה בהרכב חסר מאוד ללא שלושת הפצועים (אוחנה, שאלוי ועטר) וללא שלושה מוצהבים (סביליה, חרזי ואמסלם).

בלומפילד היה מלא בעיקר באוהדי בית"ר והפועל שראו את הולצמן בהופעת בכורה עושה סיבוב גדול על אילון שווגר ומבקיע את שער הניצחון. אוהדי בית"ר נשארו במגרש לעודד את הפועל באר שבע האחרונה בטבלה שהצליחה לסיים בתיקו מאופס מול הפועל ת"א. בית"ר עלתה לפסגה לראשונה העונה במחזור ה-13 נקודה מעל הפועל ת"א. איזו פתיחה לשי הולצמן.

ניר סביליה מספר על הגעתו של החלוץ החדש: "שי הולצמן ואני היינו בני אותו שנתון ותמיד היינו יריבים עוד בנבחרת האולימפית. האמת אף פעם לא היינו חברים ותמיד הוא הצטייר בעיניי כטיפוס לא נעים. תחשוב לבד איך הרגשתי שחשבתי שמביאים חלוץ , למרות שמעולם לא חששתי מתחרות ועוד אותו. אבל להפתעתי הגיע לבית"ר שי הולצמן שונה לחלוטין ממה שהכרתי. פשוט אדם נעים ומכבד, הוא מיד הצטרף אלינו לנסיעות מהמרכז עם חרזי, אמסלם ואבוקסיס וגם הביא לנו 6 נקודות יקרות מאוד נגד בני יהודה ואשקלון… אגב הפכנו לחברים טובים ואנחנו בקשר עד היום".

2 מחזורים נותרו לסיום הסיבוב הראשון, במחזור ה-14 פגשה בית"ר את הפועל בית שאן, יוסי אבוקסיס צירף עוד משחק ענק לסיבוב הפנטסטי שלו עם צמד שערים נהדרים וצמד בישולים, נבחר שוב לכוכב המחזור והיה באחת התקופות הטובות ביותר בקריירה שלו. פישונט, המאר ותומר אזולאי הוסיפו ובית"ר דרסה את בית שאן 2:5.

כעבור 3 ימים נפגשו הקבוצות שוב במסגרת חצי גמר גביע הטוטו באצטדיון ר"ג, בית"ר הזיעה הפעם הרבה יותר – גאלה פנצ'ולידזה העלה את הבית שאנים ליתרון, סביליה השווה ורק בהארכה כבשו הולצמן ופישונט והעלו את בית"ר לגמר גביע הטוטו מול מכבי ת"א. בית"ר סגרה את הסיבוב הראשון עם ניצחון חוץ דחוק על מכבי פ"ת משער עצמי של גיא משעל. היא סיימה את הסיבוב במקום הראשון, נקודה מעל הפועל ת"א והבקיעה בסיבוב הזה 36 שערי זכות(!!!) יותר מפי 2 ממה שהבקיעה יריבתה לתואר.

לפני היציאה לפגרת החורף התקיים גמר גביע הטוטו, מפעל שבד"כ בית"ר לא היתה לוקחת ברצינות. בגמר שיחקה בית"ר מול מכבי ת"א ועלתה לשחק עם חולצות תכלת יפהפיות ומיוחדות. סביליה העלה את בית"ר ליתרון, רגע לפני שריקת הסיום נגח אלי דריקס את שער השיויון. שוב הארכה כמו בחצי הגמר. צמד של פישונט מבישולים של חרזי וטלסניקוב שלחו את הקפטן המחליף שמוליק לוי להניף את גביע הטוטו בפעם הראשונה בתולדות המועדון.

כמעט לאף אחד מהשחקנים לא היה מענק זכייה בגביע הטוטו, מי שהתעקש להכניס מענק כזה לחוזהו היה אלון חרזי: "כשישבתי עם בית"ר בתחילת העונה אמרתי לדדש ולאברהם לוי תכניסו לי בבקשה מענק זכייה בגביע הטוטו, אנחנו לוקחים אותו השנה. דדש צחק, אברהם לוי השתולל ואמר אין אצלנו אף שחקן עם מענק כזה. אמרתי לו מצוין אז אני אהיה היחיד עם מענק זכייה בגביע הטוטו. אני לא מזלזל בשום תואר וגם אם זה המפעל השלישי בחשיבותו אני רציתי אותו מאוד. בסוף יצא מענק מכובד מזה".

טלסניקוב, מבשל השער השלישי נזכר: "הזכייה הזו בגביע הטוטו סימלה בעיניי את הרעב האדיר שהיה בקבוצה הזו לקחת כל דבר שזז. אומרים שאחרי עונת אליפות יש שובע? אנחנו היינו רעבים לתארים ומוכנים לעשות הכל אחד עבור השני".

לאחר גמר גביע הטוטו הכינה כתבת הערוץ השני, עינב גלילי, כתבת צבע על יוסי אבוקסיס. בכתבה תועד יוסי עם החבר הטוב חיים רביבו ועם בת הזוג שמרית , סיפר על הטירוף במגרש לעומת הרוגע בבית ואמר שהוא חולם לשחק באירופה אך אם זה לא יסתדר "בית"ר היא עבורו אירופה לכל דבר".

יוסי נזכר בתקופה היפה הזו בה נבחר לשחקן המצטיין של הסיבוב הראשון: "זו היתה תקופה מיוחדת, הרגשתי שאני הופך מעוד שחקן בפאזל לשחק מוביל. לא רק היכולת הטובה שלי במגרש, גם הרגשתי שאני ממלא את תפקיד המנהיג בקבוצה אחרי הפציעה של אלי…"

דבר נוסף שמתעורר בזמן פגרת החורף הוא מוסר התשלומים הירוד של הקבוצה. בית"ר שיוועה לכסף שאמור היה להגיע מסלמנקה עבור רונן חרזי אך הקבוצה הספרדית משכה את בית"ר חודשים ארוכים עד ששילמה. בית"ר בנתה על הכסף הזה ובינתיים היתה חייבת מאות אלפי דולרים לשחקנים ולספקים שונים.

אלון חרזי צוחק ומספר לי סיפור: "הגעתי ממכבי חיפה, שם אני יודע שבכל תאריך קבוע מדי חודש הכסף נכנס לחשבון הבנק עד השקל האחרון של שכר הבסיס והפרמיות. בפעם הראשונה בבית"ר אמרו לי בסוף האימון אברהם לוי מחלק צ'קים. טוב, אני בתמימותי אומר לעצמי יסתיים האימון נלך להתקלח ולהתלבש וניקח את הצ'ק מאברהם. אני מגיע לאברהם ומסתבר שהשחקנים הוותיקים כבר הכירו את הנוהל והגיעו מזיעים מהאימון ישר אליו. כששאלתי מה איתי אברהם אמר שהוא חילק כבר הכל ולא נשאר. אני ממשיך עם הנאיביות ואומר לו טוב אז שיהיה מחר. כשהוא אמר לי שמחר לא בטוח שיהיה אז אמרתי שאם ככה גם לא בטוח שאני אהיה מחר… הוא מיד טיפל בזה, כתב צ'ק והשאר היסטוריה".

סטפן שאלוי נזכר: "תמיד היו בבית"ר בעיות של כסף אבל החום של דדש ואברהם לוי חיפה על זה. כשהייתי פצוע אני לא אשכח שדדש ניגש אליי אמר לי "מה זה סטפן אתה לא אוכל בכלל, רזית" ומיד הזמין את השחקנים ההונגרים לאכול גולאש אצלו בבית… איפה תמצא דברים כאלה במקומות אחרים?"

פישונט מוסיף: "היו בעיות של כסף, היינו מקבלים כמעט תמיד את המשכורת באיחור של שבוע שבועיים. בית"ר נותרה חייבת לי כמה עשרות אלפי דולרים עד היום וברור לי שלעולם לא אראה מכך אפילו סנט. אבל בית"ר היתה משפחה, וזה לא מפחית כלום מהאהבה שלי לאנשים שם…"

כשאמרתי את צמד המילים "ניהול שכונתי" לניר סביליה הוא לא נתן לי להשלים את המשפט: "תקשיב לי טוב… אתה לא מבין כמה אני מתגעגע לשכונה הזאת. הייתי במכבי ת"א ובמכבי חיפה, באמת שהכל היה מתוקתק שם מבחינה כלכלית אבל אני לא אומר לך סתם, החיבוק של דדש והמילה הטובה של אברהם היו שווים הרבה יותר מכסף…"

טלסניקוב מסכים עם סביליה: "נכון שתמיד יש מקום לשיפור בהתנהלות אבל תדע לך שבמקום שיש אהבה כמו שהיתה בבית"ר יש גם ברכה בכסף גם אם הוא לא תמיד מגיע בזמן…"

הפסד ראשון

שבוע לפני החזרה מפגרת החורף נערכו משחקי סיבוב ח' בגביע המדינה, בית"ר הוגרלה למשחק בית מול הפועל קריית אונו מליגה א' וגברה עליה 1:3 משערים של איתן מזרחי, ניר רייכמן ושי הולצמן.

בינתיים בקניון הבריאות במרכז כלל בירושלים נפתח בית הקפה הראשון עם סמל בית"ר ירושלים מתנוסס בחזיתו. "ספורט קפה" שמו. שחקני הקבוצה וחברי ההנהלה מבקרים שם באופן קבוע והמקום מקרין את משחקי בית"ר.

הסיבוב השני נפתח בסערה, בית"ר יוצאת למשחק חוץ באשדוד הגשומה וסטפן שאלוי מוכיח כי הפציעה רק הגבירה אצלו את התיאבון לשערים. ההונגרי מנחית 3 שערים על האשדודים, סביליה מוסיף אחד משלו ובית"ר מביסה 0:4 את אשדוד.

במשחק הבא הגיעה לטדי מכבי ת"א, כל הכרטיסים כמובן נמכרו מראש, טדי היה גדוש ב-14,000 צופים. כל השבוע עסקו רבים מהאוהדים בספקולציות האם המשחק יסתיים ב-0:3 או 0:4 וגם התקשורת שידרה שבית"ר לא תתקשה להביס את קבוצת התחתית מתל אביב.

כרגיל לאדון נאחס היו תכניות משלו, מכבי ת"א הסתגרה כל המשחק, בית"ר החמיצה בלי סוף ודריקס (שוב הוא) העלה את מכבי ליתרון משער נגיחה. אך כמו בדרבי, לא ייתן המושיע אלון חרזי לאוהדי בית"ר ללכת עם הראש מורכן, בעיטה שלו בדקה ה-90 פגעה בשלח והטעתה את אובארוב. בית"ר לפחות לא הפסידה אבל החלה לאבד גובה. לאחר ארבעה מחזורים בפסגה איבדה בית"ר שוב את המקום הראשון, מרחק נקודה מהפועל ת"א.

אבוקסיס מפרגן למבקיע שער השיויון: "אלון היה אחד משחקני הרכש הכי טובים שהיו בבית"ר בתקופה ששיחקתי בה. היכולת שלו לשחק במגוון תפקידים היא משהו מדהים. אתה צריך אותו כמגן, כבלם, כקשר באמצע או באגף, הכל הוא יודע לעשות. לצערי לא היה לי ספק שמכבי חיפה תחטוף אותו חזרה. מעבר לזה שהוא שחקן מצוין הוא גם בחור מדהים".

גם לטלסניקוב יש רק מילים טובות לומר על חרזי: "מעבר לזה שאלון הוא בחור מקסים הוא שחקן הגנה מעולה, קשה לעבור אותו, הוא נתן לנו כמה שערים חשובים מאוד והיכולת שלו לשחק במספר תפקידים היתה יתרון אדיר עבורנו. היה לי חיבור מצוין איתו.."

המושיע עצמו נזכר: "הרגשתי חוב ענק במשחק הזה. איבדתי את אלי דריקס בשער שהוא הבקיע, זה מוזר אבל מישהו קרא לי מהספסל או מהיציע והפניתי את הראש לשנייה.. אני שמח שיצא לי לפרוע את החוב כבר באותו משחק. הקהל לא נתן לנו להפסיד את המשחק הזה וכל כך לא רצינו לאכזב אותו. אני שמח שהכדור שלי נכנס, אני זוכר אחר כך את כל העולם בתוך המגרש.."

במחזור הבא יצאה בית"ר למשחק חוץ נגד הפועל כפ"ס שבחרה לארח את המשחק בבלומפילד כדי להעשיר את הקופה. טיל של באחווה אמבידזה מ-30 מטרים קבע הפסד ליגה ראשון לבית"ר שמתחילה לאבד גובה. ההפסד הזה יהיה הפסדה האחרון של בית"ר בליגה באותה עונה.

לעזרתה של בית"ר נחלצה יריבתה העירונית. הפועל ת"א עלתה לשחק מולה בטדי בידיעה שבית"ר כבר הפסידה אך שער של דודי סטולפר קבע ניצחון לאדומים מירושלים ומנע מהפועל ת"א להגדיל את פער הנקודה בפסגה.

כעבור שבוע יצאה בית"ר לקריית אליעזר למשחק מול כוכבה לשעבר רונן חרזי, שחזר לארץ להפועל חיפה. חרזי הצטיין ובישל צמד שערים ללירון בסיס ועופר טלקר, שאלוי הקטין וחרזי מהצד השני שוב עלה לשחק בקישור ובישל את שער השיויון. בית"ר חזרה למשחק אבל לא הצליחה לנצח. הפועל ת"א ניצחה, הגדילה את הפער בצמרת ל-3 נקודות ובירושלים החלו לדבר על כך ש-"לא יקרה אסון אם לא ניקח השנה אליפות".

המשפט הזה אולי בא בעקבות מחווה מרגשת מאוד של הקבוצה שהכניסה את השחקנים לפרופורציות. ערב המשחק בחיפה הגיעו שחקני הקבוצה לביקור חולים מרגש בבית החולים רמב"ם, לסמ"ר יורם גוטרמן שנפצע בדרום לבנון. סמ"ר גוטרמן התרגש מאוד לראות את השחקנים שהגיעו בהרכב מלא והעניקו לו מתנות מהקבוצה. לאחר החלמתו התארח גוטרמן בטדי וזכה לתשואות מאלפי אוהדי בית"ר.

ז'אן טלסניקוב נזכר: "היום כאח שכול זה כמובן מרגש אותי פי כמה אבל הביקור שלנו אז מסמל בעיניי את כל הדבר הזה שנקרא בית"ר ירושלים של אז, של מבט בגובה העיניים. הקהילה היתה דבר שכל כך חשוב לנו השחקנים, להנהלה ולכל מי שסבב את המועדון. הרגשנו זכות אדירה ואני יכול לומר לך שמבחינתנו ראש הממשלה נתניהו ואחרון האוהדים ביציע היו בעינינו כשווים לכל דבר".

במחזור הבא התארחה בטדי עירוני ראשון לציון. קפטה העלה אותה ליתרון מוקדם, זה היה המשחק הרביעי ברציפות שבית"ר סופגת ראשונה, הדבר יחזור על עצמו גם בשלושת המשחקים הבאים ויוכיח בעצם עד כמה הקבוצה הזו היתה חזקה מבחינה מנטאלית. צמד של שאלוי ושערים של שמוליק לוי ורייכמן מול שער נוסף של קפטה קבעו ניצחון בית"רי 2:4. פער 3 הנקודות מהפועל נשמר.

סופה במדבר

בית"ר יצאה למשחק חוץ מול נועלת הטבלה הפועל באר שבע שנלחמה על חייה בליגה. עוד משימה לא פשוטה במאבק על התואר, עם כל הקלישאות הנלוות על הדרך לאליפות שעוברת במגרש הישן בוסרמיל. כל אוהד בית"ר שהיה במשחק הזה (לצערי לא זכיתי להיות) יהיה מעתה מסוגל להכיל כמעט כל דרמה אפשרית במשחק כדורגל כי היה שם הכל מהכל. לומר שבית"ר קמה באותו היום מהקבר יהיה אנדרסטייטמנט ענק, המשחק הזה בעיניי לפחות הוא גדול משחקי הליגה שידעה בית"ר ירושלים בהיסטוריה שלה.

בית"ר התייצבה למשחק ללא ז'אן טלסניקוב המוצהב, בורג משמעותי בהרכב הקבוצה באותה העונה והשותף של אבוקסיס בקישור האחורי. אם יוסי סיפק בעונה הזו לא מעט ברק (סיים אותה עם 12 בישולים) טלסניקוב היה הפועל שלא התביייש ללכלך את הידיים בגריז והיה גאה בזה.

כבר בדקה הראשונה ספגה בית"ר מהלומה כפולה, מרקו דיקוסטנזו הקשר האיטלקי של באר שבע הבקיע שער (ספק עצמי של רענן דרעי). מה שהיה נראה כטעות אומללה של איציק קורנפיין התגלה מיד כתנועה חדה ולא נכונה שעשה ולפציעה בגבו שלא איפשרה לו להמשיך. שוער המשנה הקבוע גיא גריף נעדר מסגל הקבוצה, במקומו ישב על הספסל שוער הנוער ואחיו הקטן מושיקו גריף שלא חלם שיעלה לשחק בנסיבות כאלו.

אם לא הספיקו הצרות של בית"ר חטף יוסי אבוקסיס את הג'ננה על יוסי בניון הצעיר ובעט בו, עמית קליין שלף לו אדום ללא היסוס. בית"ר נותרה למעשה ללא קישור אחורי.

בדקה ה-37 הכניס קשטן למשחק את ניר סביליה במקום תומר אזולאי המאכזב. לסביליה עוד נשוב בהמשך.

בדקה ה-45 בעט דודו חפר המקומי לקורה ואת הריבאונד דחק פנימה. 0:2 לבאר שבע רגע לפני השריקה למחצית. על אליפות אף אחד לא העז לדבר, כולם חשבו בעצם על מזעור נזקים ואיך מסיימים את המשחק הזה בלי לקבל תבוסה. כולם חוץ משחקני בית"ר. לא ברור מה בדיוק עשה דרור קשטן בהפסקה אבל מה שבטוח שלמחצית השנייה עלתה בית"ר מחופשת לברזיל של 1970.

כבר עם פתיחת המחצית ניר סביליה הקטין ל-2:1 עם בעיטה יפה לפינה הרחוקה, כעבור 17 דקות הוריד סביליה לשאלוי וההונגרי הרים את הרשת 2:2.. מספיק תיקו? הצחקתם את סביליה.

כדור רוחב נפלא להמאר הפך ל-2:3 מהפך אדיר. המאר לא נותר חייב וגמל לסביליה בבישול משלו. 2:4 לבית"ר צמד שערים וצמד בישולים לסביליה. בדקה ה-89 התקפה מתפרצת של בית"ר, שמוליק לוי מגביה לפישונט שמול שער חשוף קובע 2:5 לבית"ר וגורם למספר אוהדים לפרוץ לדשא ולאברהם לוי לפצוח בריקוד סוער כשחבר ההנהלה עמיקם יוניוב מניף אותו באוויר.

https://www.youtube.com/watch?v=e2CG5NnKimc&feature=youtu.be

ניר סביליה מגלה משהו שרבים לא ידעו על מה שקדם למשחק הזה: "בשבוע שלפני המשחק, נגד ראשון לציון עליתי לשחק עם חום גבוה, קשטן החליט להחליף אותי כבר בדקה ה-30 והשתוללתי מכעס. ירדתי לחדר ההלבשה, התלבשתי והלכתי הביתה, הרגשתי שהוא השפיל אותי ליד כולם. במהלך השבוע לפני המשחק בבאר שבע עשיתי מה שנקרא 'שביתה איטלקית' באימונים, לא רץ, מחזיק את המותן, עושה טובה. דרור לא מעיר לי, לא נוזף בי, שום דבר.

ביום שישי אסיפת קבוצה, למעלה משעה הדבר היחיד שיש בפה של קשטן זה ניר סביליה.. פשוט שחט אותי ליד כולם, גרם לי לבכות בחדר ההלבשה. באותו הרגע החלטתי שעם בית"ר ירושלים גמרתי ואני לא מוכן לשחק יותר תחת המאמן הזה. משה דדש התערב ובמלון לפני הקבוצה היה בלאגן נוראי, הייתי שפוף כל השבת. הגעתי למשחק בבאר שבע עם הכנה גרועה במשך כל השבוע, בדקה ה-37 בפיגור 0:1 וכשאנחנו בעשרה שחקנים אחרי שגם קורנפיין יצא הוא קורא לי להיכנס, הייתי בהלם".

אני זוכר את עצמי בחימום אומר לעצמי: "ניר תקשיב, מה שהיה מת. קיבלת צ'אנס עכשיו ואתה הולך לנצח את המשחק. נתתי לעצמי שתי סטירות. נכנסתי לשחק ואני זוכר שבהפסקה כשכולם ירדו לחדר ההלבשה, נשארתי להתחמם עם המחליפים. היתה לי הרגשה שאני הולך לנצח את המשחק הזה. לא יודע מאיפה זה בא.. נכנסו לטירוף, פשוט היה לנו חומר שחקנים שלא מכיר את המילה להישבר, פשוט לא מכיר.. זה משחק של פעם בדור שכל שחקן ששיחק במשחק הזה צריך לקבל עליו מדליה.."

יוסי אבוקסיס התייחס להרחקה שלו: "האמת עם כל הכעס שלי במגרש על בניון, הבנתי בסיום שאני הייתי לא בסדר. במשחק הזה ניר סביליה הביא לנו את האליפות. הוא נכנס מחליף עוד במחצית הראשונה, הבקיע צמד ובישל צמד ואני יכול להגיד לך שעם כל השנים ששיחקתי זה המשחק הכי גדול של חלוץ שאני זוכר אי פעם. במחצית היינו כולנו עצבניים, קשטן הצליח להוציא קבוצה אחרת מחדר ההלבשה…"

אלון חרזי משחזר מה קרה שם: "אני זוכר שירדנו שפופים לחדר ההלבשה במחצית, ממש עם הראש בין הידיים אבל אמרנו לעצמנו שאנחנו לא מפסידים את המשחק הזה. אלי ודרור עודדו אותנו, יוסי שהורחק ודוד ואני וההונגרים. כל כך האמנו ביכולת שלנו שזה פשוט לא להאמין. חזרנו מהר במחצית השניה שזה חשוב, הקהל היה בשיגעון. קיבלנו מוטיבציה אדירה ובאר שבע השתנקה לה.. שיחקתי בקישור אחרי שסביליה נכנס. רענן דרעי עבר להיות בלם. הרגשתי נפלא בקישור. זו היתה חזרה הירואית ואחד המהפכים הכי גדולים שהיו בכדורגל הישראלי.."

ז'אן טלסניקוב היה במשחק הזה כאוהד ביציע: "נשבע לך היה לי יותר קשה ביציע מאשר במגרש. זו היתה תחושה של נשגבות, האחדות הזו שכל הזמן אני מדבר עליה שהיתה בקבוצה התפוצצה בצורה מטורפת במשחק הזה. ההרגשה שם היתה משולה לזכייה באליפות. מילת המפתח היא אהבה, התחבקתי עם אנשים ביציע שאני לא מכיר, בסוף המשחק להגיע לשחקנים. אני קרוע אם מצד אחד להתבאס שלא זכיתי לשחק במשחק הזה ומצד שני היתה לי היכולת להרגיש כמו אוהד ביציע. זה משהו שחסר היום, שחקנים שלא בסגל תקועים עם האייפון ביציע הכבוד ומפספסים את הזכות הזו להרגיש את הקהל".

אישטוון פישונט סיפק משפט פיוטי: "אחרי שדרור רצה להרוג אותנו במחצית עלינו למחצית השנייה והרגשנו שם כאילו אלוקים נותן לנו יד ואומר לנו תעשו מה שאתם יודעים לעשות. אני איתכם…"

לאחר המשחק ההירואי בבאר שבע נערך משחק שמינית גמר גביע המדינה מול הפועל בית שאן באצטדיון בלומפילד. בית"ר חסרה את יוסי אבוקסיס המורחק ואת איציק קורנפיין הפצוע וכהרגלה בתקופה הזו עשתה לעצמה חיים קשים. לשם שינוי הפעם היא עלתה על הלוח ראשונה משער עצמי של איתן טייב, טייב עצמו השווה את התוצאה ומיד לאחר הבקעת השער הרחיק השופט השחצן סבי אלנקווה את ז'אן טלסניקוב שכל חטאו היה מחיאת כפיים הפגנתית.

עוד לפני הבקעת שער השיוויון דאג אלנקווה לשלוח ליציע גם את המאמן דרור קשטן שיצא מהתחום הטכני המותר. לאחר הרחקת טלסניקוב החלה השתוללות רבתי של אוהדי בית"ר ביציע כולל עקירת כסאות והשלכתם. הקהל פשוט זכר לאלנקווה שערורייה קודמת במשחק ליגה מול מכבי נתניה בה הרחיק את אלי אוחנה בנסיבות ביזאריות והרגיש כי לשופט הזה יש משהו מכוון נגד בית"ר.

כשהמשחק התקרב לסיומו, שלף אלון חרזי, הסופרמן הנצחי של בית"ר בעונה הזו את גלימתו וכבש את שער הניצחון בדקה ה-81. בית"ר עלתה בקושי רב לרבע הגמר.

יו"ר הקבוצה משה דדש ביקש מאיגוד השופטים לערוך בדיקה פסיכיאטרית לשופט כדי לבדוק האם הוא כשיר לעמוד במצבי לחץ… לאחר מכן חזר בו דדש מכוונתו.

בעקבות אירועי המשחק הועמדה בית"ר לדין משמעתי וספגה עונש רדיוס על תנאי, דרור קשטן הורחק משני משחקי הליגה הקרובים של בית"ר מול הפועל פ"ת והפועל אשקלון. הגרלת רבע גמר הגביע הועידה לבית"ר משחק חוץ מול הפועל באר שבע.

צמדים של ניר סביליה וסטפן שאלוי הוליכו את בית"ר לניצחון בית מול הפועל פ"ת אחרי ששוב נקלעה בית"ר לפיגור מוקדם. פער 3 הנקודות מהפועל נשמר לאחר שזו גברה על הפתח תקוואית השניה, מכבי. בית"ר יצאה למשחק חוץ באשקלון שנאבקה על חייה בליגה הלאומית. סביליה הפצוע שהיה בכושר מצויין פתח על הספסל, שי הולצמן זכה לקרדיט בהרכב הפותח.

בית"ר שמרה על מסורת המחזורים האחרונים וספגה ראשונה מרגלי גוגישאשווילי. בית"ר ירדה למחצית בפיגור, דרור קשטן המורחק התהלך ביציע שהוקצה לו כארי בסוגר.

בדקה ה-57 הכניס טלסניקוב כדור אדיר להולצמן שהכניע את אסי רחמים והשווה. בית"ר לחצה והכדור לא נכנס, 5 דקות לסיום טיל של הולצמן מ-17 מטר הרים את הרשת האשקלונית, את הקהל של בית"ר ביציע ואת דרור קשטן שהחליק כאפות עם ששון שם טוב מעבר לגדר. הולצמן הבקיע את שערו השלישי בלבד אבל הוא חתום בשערים אלה על 6 נקודות יקרות מפז. בית"ר שיחררה אנחת רווחה ושמרה על פער הנקודות מול הפועל שבועיים בלבד לפני משחק העונה ביניהן.

שבוע לפני משחק העונה שיחקה בית"ר בטדי מול מכבי הרצליה, ולשם שינוי סוף סוף הבקיעה ראשונה מרגליו של המאר. שער עצמי אומלל של קורנפיין כעבור 3 דקות השווה את התוצאה אך עוד במחצית הראשונה אלעד קורן משער עצמי משלו ופישונט העלו את בית"ר ליתרון מבטיח. יגאל אנטבי צימק את התוצאה ל-2:3 במחצית השניה אבל בית"ר הצליחה לשמור על היתרון ולנצח. היא פקחה עין לעבר הדרבי התל-אביבי שהתקיים מאוחר יותר וקיוותה שמכבי ת"א תעשה שם משהו אבל הפועל עמדה בלחץ, ניצחה בקלות ושמרה על פער הנקודות לפני המפגש בין השתיים. משחקי רבע גמר הגביע שנערכו באותו שבוע היו תקועות לשתי הקבוצות כמו עצם בגרון.

לכולם היה ברור כי ראשם של השחקנים נמצא כבר בשבת בבלומפילד, למרות אזהרות חוזרות ונשנות לקחת את משחק הגביע ברצינות לא עמדו השחקנים בלחץ. חמישה ימים לפני המשחק נמכר אחרון הכרטיסים, "ברמן דגלים" הודיעו שהם משחזרים את דגל הענק הזכור ממשחק האליפות ההיסטורית בשנת 87׳, אוהד ירדני של בית"ר שזכה לאישור שהייה בארץ הבטיח שיתרום את משכורתו הצנועה על סך 3,475 ₪ לקבוצה אם תנצח את המשחק.

במשחק הגביע העלה המאר את בית"ר ליתרון במחצית הראשונה, אורן סגרון השווה במחצית השנייה והמשחק נכנס להארכה, הדבר האחרון אותו רצתה בית"ר שקיוותה לסמן וי ולהמשיך את ההכנות לשבת. כריסטיאן אוקפלה הניגרי שנבחן בבית"ר ולא הוחתם כבש את שער הניצחון בהארכה וחלום הטראבל של בית"ר התנפץ לרסיסים בוסרמיל. גם הפועל ת"א, יריבתה של בית"ר היתה עסוקה בהכנות למשחק העונה והודחה בפנדלים ע"י הפועל ירושלים.

בית"ר נותרה עם גביע הטוטו ביד ועם חלומות על אליפות שניה ברציפות והיא ידעה שהמשחק מול הפועל בשבת הוא עבורה כמו גמר גביע.