ואז זה קרה, בית"ר אלופה – עונת 96-97, חלק אחרון

פגרת החורף הקצרה מנוצלת למחזור סיבוב ח' בגביע המדינה, בית"ר מנצחת במשחק לא משכנע 0:2 את הפועל יהוד מליגה א' מצמד שערים של אוחנה.

דבר נוסף שמתרחש במהלך פגרת החורף – בית"ר חותמת על הסכם אימוץ חסר תקדים עם חברת "סלקום", שבראשה עמד יעקב פרי, ראש השב"כ לשעבר ואוהד הקבוצה. ההסכם הוא לשלוש שנים שבמסגרתו עתידה בית"ר לקבל סכום חסר תקדים של 600,000$ לעונה. בית"ר שוברת את השיא של מכבי ת"א והסכם האימוץ שלה עם חברת "ויזה". שמה של בית"ר הופך להיות בית"ר "סלקום" ירושלים והחברה משיקה מכשיר סלולרי מיוחד בצבעי המועדון.

טקס החניכה הרשמי של הסכם האימוץ יחד עם "אוטובוס החיים" בו בית"ר משתפת פעולה עם אגודת אל-סם נערך במשחק פתיחת הסיבוב השני נגד מכבי פ"ת בטדי. כל אלה משקפים את קפיצת המדרגה הרשמית שעשתה בית"ר אל לב הקונצנזוס מה שהפך אותה באופן לא רשמי ל-"קבוצה של המדינה", תואר שהיה שמור עד לימים אלה למועדון הכדורסל של מכבי ת"א.

במשחק עצמו מנצחת בית"ר (ללא אוחנה וחרזי הפצועים) 0:3 כששלושת השערים נכבשים כבר במחצית הראשונה, צמד של שאלוי ושער בכורה של ניר סביליה.

משברון- התאוששות-משברון

בהמשך בית"ר נכנסת למשברון קטן עם 3 משחקים ללא ניצחון. זה מתחיל עם תיקו 1:1 בחוץ מול הפועל חיפה (אבוקסיס) וצמצום הפער בצמרת ל-5 נקודות, ממשיך עם הפסד ראשון מתחילת העונה בטדי להפועל באר שבע, עם בונקר מפואר מתוצרת אלי גוטמן, תצוגת שיא של אבי פרץ בשער האורחים ("לא התרגשתי משחקני בית"ר אבל כשהקהל שלהם עודד בסיום לאחר ההפסד עברה בי צמרמורת.."), משקופים וקורות והצלה מהקו של סולוב ושער אחד של אורן סגרון שהכריע את המשחק.

אוהדי בית"ר סירבו להשלים עם ההפסד, הם אמנם עודדו את קבוצתם בסיום המשחק אך התפרעו בחוץ וגרמו לקבוצה לעונש של משחק ללא קהל מול צפרירים חולון. למזלה של בית"ר – גם הפועל פ"ת הפסידה ופער 5 הנקודות נשמר.

בית"ר נכנסה ללחץ, אלי כהן יוצא בהאשמה כי חלק מהשחקנים אינם שומרים על אורח חיים ספורטיבי, רענן דרעי ואסי דומב מתקוטטים באימון ודומב מאבד 2 שיניים. עם הלחץ הזה יצאה בית"ר למשחק חוץ בהרצליה, שבו היא הוליכה משער של אוחנה אך ספגה שער שיויון מרגיז בדקה 90, יצאה רק עם נקודה והתבשרה כי יריבתה המלאבסית ניצחה, הפער שעמד על 7 נקודות הצטמק ל-3 בלבד.

בית"ר הגיעה חסרת בטחון ודרוכה למפגש ביתי מול מכבי ת"א, שער בודד של אבוקסיס מפנדל מפוקפק על אוחנה החזיר קצת אוויר לריאות של הבית"רים ותיקו שעשתה הפועל פ"ת הגדיל את הפער ל-5 נקודות. בסיום המשחק ניפצו אוהדי מכבי המתוסכלים את חלונות רכביהם של אוחנה וזוהר.

הניצחון הזה הוא כל מה שבית"ר היתה צריכה. במחזורים הבאים חזרה בית"ר לכושרה האדיר מהסיבוב הראשון, היא מחצה בבית את צפרירים חולון והפועל טייבה בתוצאה זהה (0:5), בין לבין היא ניצחה בחוץ 1:3 את בני יהודה ובגביע חלפה בקלילות על פני מכבי הרצליה עם עוד חמישייה ביתית (2:5 עם שלושער של אוחנה). אוחנה, כבר במשחק מול חולון, כבש את שערו ה-13 בליגה והוליך את טבלת המבקיעים, בנוסף גם בישל 5 שערים והיה במקום השני בטבלת המבשלים בליגה.

אוחנה, שאלוי – ומה שביניהם

אלי, כמו בסיבוב הראשון, פשוט ריחף על המגרש, לעג לגיל, ליריבים ולכל מיני כתבים שהתחרו ביניהם מי יחבר ריקוויאם יצירתי יותר לקריירה שלו.

כששוחחתי עם אלי, הוא היה גאה דווקא בתרומה אחרת שלו: "אני לא נוהג לעשות את זה אבל אם תרשה לי לטפוח לעצמי על השכם אז אומר שהנוכחות שלי בחדר ההלבשה היתה מאוד משמעותית ועזרתי מאוד לאלי כהן בעניין הזה".

"כיבדו אותי מאוד, כל השחקנים. גם כשהיו בעיות כספיות והיו לא מעט כפי שאתה יודע, תמיד ידעתי איך להציג זאת מול השחקנים ולא פעם מנעתי ניסיונות להשבית אימונים. דחיתי לא מעט פעמים תשלום של פרמיות שלי כדי שישלמו לשחקנים אחרים. כמובן שאני לא גורע בכלום מחלקו של אלי כהן שהוא מאמן מעולה שידע להתחבר אל השחקנים וחיבר אותם אליו אבל אין ספק שהייתי לו לעזר רב".

גם סטפן שאלוי התייחס למעמד של אוחנה בקבוצה: "כשהגעתי לבית"ר מיד באחד הימים הראשונים היינו מוזמנים לאירוע של המאמן אז אמציה לבקוביץ'. מיד כשראיתי את אוחנה נכנס הבנתי מהמבטים של האנשים שם שלא מדובר בעוד שחקן בבית"ר. היינו מתווכחים המון באימונים על משחקוני הטניס-רגל, אני שחקן נבחרת הונגריה עם אגו, לא עשיתי חשבון וצעקתי על אלי "מי אתה"?, אלי הסתכל עליי ואמר לי "אני זה שיכול לקבוע אם תשחק כאן או לא…"

עם הזמן היחסים בינינו השתפרו מאוד, אני זוכר שאחרי הוויכוח שלי עם רונן חרזי על הפנדל, אלי נכנס לחדר ההלבשה והודיע לכל השחקנים שמעכשיו היחיד שבועט פנדל זה סטפן, כמובן שכולם כיבדו את זה".

בית"ר הגיעה למשחק מול הפועל פתח תקווה כשהיא שוב עם פער של 8 נקודות מהשנייה הפועל באר שבע שהספיקה לחלוף על פניה של הפועל פ"ת. דווקא כאשר האליפות נראית קרובה יותר מאי-פעם בית"ר שוב עושה לעצמה חיים קשים, הפסידה באורווה 2:1 (שער של זוהר) במשחק שבו למעשה ידע אלי כהן שהוא עוזב את בית"ר בתום העונה.

כהן נזכר: " כבר כשהגעתי לבית"ר אמר לי אברהם לוי שהוא יהיה איתי בכל מצב עד שזה יגיע לשני הבנים שלו שמוליק וסוני. במשחק בפתח תקווה החלטתי לא לפתוח עם שמוליק לוי ובסיום המשחק אברהם שמאוד לא אהב את ההחלטה, נכנס לחדר ההלבשה והתחיל לצרוח עליי, אפילו אוחנה התערב לטובתי וניסה להשתיק את אברהם. כאן כבר ידעתי שברגע שאיבדתי את התמיכה של אברהם לוי, אין לי סיכוי להמשיך בבית"ר."

במהלך השבוע שאחרי ההפסד לפ"ת עשתה בית"ר מחווה אנושית יפה כאשר הגיעה עם היו"ר משה דדש, הקפטן אלי אוחנה ושאר השחקנים לביקור תנחומים בטייבה אצל משפחתו של וואהיב ג'בארה שנפטר מדום לב במהלך משחק ליגה.

במחזור הבא הגיעה לטדי מכבי חיפה וגמלה לבית"רים בדיוק בתוצאה זהה לזו שהיתה בקרית אליעזר 2:0, הפער שוב הצטמצם ל-5 נקודות ושוב מד הלחץ בבירה החל לעלות, בנוסף לשלוש הנקודות איבדה בית"ר עד לסוף העונה את הברומטר שלה במרכז השדה, אישטוון פישונט ששבר את ידו וסיים את העונה.

טראומת אובדן האליפות למכבי חיפה בשנת 84' החלה לצוף, משבית השמחה אז משה סיני הוזעק במיוחד לכתוב טור ב"ידיעות אחרונות" והרגיע את שחקני בית"ר שהוא כבר פרש ממשחק ואל להם לחשוש. כמו בכל פעם שהדברים לא הלכו חלק במגרש צצו להם אותם סיפורים על האגו הרב בקבוצה, על הכוכבים שלא מוכנים "ליפול על התחת" ועל היחסים הלא טובים בין השחקנים למאמן.

עם הלחץ משני ההפסדים האחרונים הגיעה בית"ר למשחק רבע גמר גביע המדינה בטדי מול הפועל בית שאן ואחרי מחצית מאופסת הוציאה את כל העצבים על האורחת. שער של כחילה, צמד של אוחנה (7 שערים בשלושה משחקים בגביע!!!) ושער של זוהר הורידו את הבית-שאנים על ארבע וקירבו את בית"ר צעד נוסף לדאבל היסטורי שכל כך הגיעה לה באותה השנה.

בחצי הגמר חיכתה לבית"ר מכבי ת"א וחיכה לה גם דני קורן אבל עוד נשוב אליהם.

אבל עם כל הכבוד לרבע גמר הגביע, בית"ר כבר רצתה לסגור את סיפור האליפות ועיני כולם היו נשואות למגרש צר המידות בכפר סבא, רונן חרזי שקיבל כבר כמה דקות בסוף המשחק נגד בית שאן שב לסגל הקבוצה לאחר היעדרות של סיבוב שלם כמעט.

יום שישי, שעת צהריים, מספר ימים לפני חג הפסח, 7,500 אוהדים מפוצצים את המגרש, חלקם עומדים מאחורי השער על רגבי אדמה, כפר סבא טובה יותר, לוחצת אך למזלה של בית"ר קורנפיין שם וגם המשקוף. במחצית העצבים משחקים שוב תפקיד מרכזי עם עימות חריף בין המאמן אלי כהן לאיציק זוהר במהלכו זוהר פולט מספר מילים כלפי המאמן לעיני השחקנים, הוא מודיע לו כי הוא לא עולה למחצית השנייה, זוהר עוזב את האצטדיון בחמת זעם וכהן מודיע לו חגיגית כי זוהי הופעת הפרידה שלו מהעונה הזאת.

אלי כהן משחזר: "ידעתי שמתישהו הפיצוץ יגיע, תמיד התייעצתי עם הצוות שלי, רוני לוי העוזר ושלומי ישינובסקי מאמן הכושר איך לשמור את השחקנים בשיא. הייתי מרגיש, בעיקר אחרי שהם חוזרים מהנבחרת שיש פתאום רפיון, הרגשה של זחיחות וירידת מתח. במשחק הזה הייתי עצבני מאוד, דדש ביקש ממני לשתף פעולה עם צוות טלוויזיה שהיה שם ולא רציתי שיסתובבו לנו בין הרגליים.

"איציק לא היה טוב במשחק, ניסיתי לדבר והוא נכנס לדברים שלי בחדר ההלבשה פעמיים, בסוף כשאמרתי לו שהוא לא עולה למחצית השנייה הוא אמר לי "אתה זבל, מאמן מליגה ז'…" לאחר כמה ימים הוא הגיע אליי עם אסי דומב, אבינועם עובדיה ששיחק איתי בשמשון ועוד בחור בשם נחשון ועשינו סולחה, הסולחה הזאת הצילה אותו מהשעיה מהנבחרת כי בנוסף אליהם עוד 5 שחקנים אחרים ברחו באותו ערב לראות סרט, אני מיד התקשרתי לשלמה שרף ואמרתי לו שאיציק ואסי היו אצלי".

זוהר מאשר את העימות ביניהם: "לא התחברתי עם הדרך של אלי בתחילת העונה, הרגשתי שהוא מגביל אותנו ולא נותן לנו להתפוצץ במגרש. הרגשתי שאלי מנסה לחנך אותי ולהעביר דרכי מסר לשאר השחקנים אבל לי היה כגיבוי את היכולת שלי על המגרש קודם כל, את הקהל שאהב אותי ואת משה דדש שאמר לאלי כהן שאני כוכב הקבוצה וזאת לא שאלה בכלל.

"אני מאוד מעריך את אלי כהן כמאמן אבל הטקטיקה היא לא זו שהביאה לנו את האליפות אלא בעיקר הכישרון. אני שמח שבהמשך הדרך זה הסתדר טוב יותר. מה שקרה בכפר סבא היה חריג כי היו עצבים. את הסולחה איתו עשיתי בעיקר מתוך כבוד למשה דדש, שביקש ממני שנסגור את הסיפור הזה. אני מבחינתי כבר ויתרתי על המשך העונה, הייתי עקשן וילדותי אבל אני שמח שהחלטתי לא להרוס את חגיגות האליפות ולא להשאיר טעם רע מהעונה המצוינת שעשינו".

חזרה למגרש. דווקא ניר סביליה שמאז הופעת הבכורה שלו לא מצא את הרשת הפך להיות המושיע של בית"ר, הוא נכנס לשחק בדקה ה -78 וכעבור 3 דקות הבקיע את השער החשוב ביותר של בית"ר באותה עונה. יצחק בן יצחק שרק בתיאטרליות הידועה שלו לסיום ובבית וגן החלו לקרר את השמפניות, 7 נקודות יתרון כאשר לסיום העונה 12 נקודות נותרו בקופה – רק סרט אימה בדיוני יגזול את האליפות מבית"ר.

https://www.youtube.com/watch?v=QEs0ZTaAJhc&feature=share

בית"ר התייצבה למשחק הבא מול הפועל ת"א בטדי כשריח האליפות המתקרבת כבר נישא באוויר, גם חסרונם של 4 שחקנים משמעותיים בגלל צהובים: אבוקסיס, דומב, שאלוי ואוחנה, לא מנע מבית"ר להביס את האדומים 0:3 מצמד של סביליה ושער נגיחה נדיר של זוהר. איתן מזרחי שמיעט לשחק בעונה הזו היה המצטיין במשחק עם צמד בישולים.

בניגוד לכל כללי המנחוס הידועים שרו שחקני בית"ר בחדר ההלבשה "ומי הבא(ה) בתור? מכבי ת"א" הם לא ידעו שגברת קארמה מחופשת לדני קורן הולכת לפגוש אותם וזה הולך להיות ממש לא נעים.

יש קורן – אין דאבל

הערב המרגש ביותר של עונת הכדורגל, חצי הגמר באצטדיון ר"ג הפך להיות חלום הבלהות של בית"ר. אלי אוחנה קיבל לפני המשחק את גביע "כדורגלן העונה" של "ידיעות אחרונות" אבל היריבה של בית"ר, מכבי ת"א קיבלה הרבה יותר מזה מהשופט דני קורן.

זה התחיל מפנדל מפוקפק שהעניק קורן למכבי על תיקול גבולי של טלסניקוב עם חיים חג'ג' אותו תרגם אבי נמני ליתרון, באותה מידה ששנשרק הפנדל הזה היתה זכאית בית"ר לשני פנדלים מהם התעלם לחלוטין קורן. מרפק של אמיר שלח לאוחנה ותיקול מאוד דומה לזה של טלסניקוב שעשה אלון ברומר על זוהר, בשני המקרים כפי שאומרים חברי "הגשש החיוור" לא השמיעה משרוקיתו של קורן אפילו מארש.

טלסניקוב הפך בעל כורחו לדמות הטראגית של המשחק. כדור ירוי של קוסיץ' לידו של ז'אן הפך לפנדל שני לזכות מכבי ואם לא די בכך הוסיף הקורן חטא על פשע והרחיק את טלסניקוב. נמני דייק שוב והעלה את מכבי ל 0-2. בית"ר זרקה מגבת לזירה, חלום הדאבל התנפץ.

רשות הדיבור לטלסניקוב שמדבר על הדברים כאילו לא עברו מאז 23 שנה: "הייתי בסערת רגשות, היו שם טעויות שיפוט קשות שדני קורן הודה בהן כעבור זמן, היתה תחושת פספוס אדירה כי היינו קבוצה אדירה שראויה לדאבל. אני זוכר שאחרי המשחק אלי אוחנה הרים אותנו מיד. לקחתי את האשמה על עצמי בהתחלה אבל הבנתי שלא אני אשם. עשינו סוויץ' די מהר…"

איציק זוהר נזכר אף הוא: "מרגיז, מתסכל, הרגשתי שנגזל מאיתנו משהו שכל-כך הגיע לנו באותה השנה. עבורי זה היה כאב כפול – גם להפסיד חצי גמר וגם להפסיד למכבי ת"א".

אלי אוחנה לעומתם נשמע הרבה יותר סלחן והוא משחזר: "כבר אחרי המשחק ניגשו לראיין אותי וכולם ציפו שאתקוף במילים קשות את דני קורן על טעויות השיפוט הקשות. למרות שהייתי בסערת רגשות, זכרתי שיש לי אחריות כקפטן ואמרתי שטעויות שיפוט קורות ותמיד יקרו ופעם אחת אתה מרוויח מזה ופעם אחת מפסיד.

"אני לא אשכח שביום שישי באותו שבוע, יומיים אחרי המשחק חייג אליי דני קורן והודה לי על התגובה שלי שבהחלט סייעה להרגעת הרוחות, גם בקהל. בהחלט היינו ראויים לדאבל באותה העונה, האכזבה היתה עצומה אבל דווקא ברגע כזה הייתי חייב להתעלות".

WE ARE THE CHAMPIONS

כשהיא מנסה לשכוח את אכזבת חצי הגמר, הגיעה בית"ר למשחק ההכתרה שלה, ואין מתאים יותר מדרבי ואין תענוג גדול יותר לקחת אליפות מול האוהדים האדומים. אחרי חצי הגמר ורגע לפני ההכתרה החליט אלי כהן כי נמאס לו ממחול השדים סביב המשך דרכו בקבוצה והודיע ליו"ר משה דדש כי הוא החליט לעזוב.

"כבר אחרי העימות עם אברהם הבנתי לאן נושבת הרוח ונעשתה אוירה לא נעימה, ידעתי שיש כבר שיחות עם דרור קשטן, לא רציתי לכפות את עצמי על המערכת שסך הכל עשתה לי טוב ואני עשיתי לה ולכן בצורה מכובדת הודעתי שהחלטתי לעזוב ולפנות לאתגר הבא שלי. ידעתי שדרכי עוד תצטלב עם המועדון הזה בהמשך ואכן כך היה".

ביום שבת, 17.5.1997 אחי אסף ואני עושים שבת אצל סבתא רוחמה וסבא שלום זכרם לברכה בשכונת שערי פינה במרכז ירושלים. בשעת צהריים מוקדמת צועדים לכיוון שכונת נחלאות ומשם עם חברים נוספים בהליכה לטדי, אין דבר בעולם שאפשר להשוות לאווירה של דרבי ולמרות זאת מצטער, לא מתגעגע להפועל ירושלים.

המשחק עצמו אכזבה. אוחנה העלה את בית"ר ליתרון, דקה אחר כך אייל אברהמי איזן ושחקני בית"ר לא הצליחו להעניק מתנת אליפות לאוהדים. עם שריקת הסיום החלה החגיגה הגדולה, אלפים פרצו לכר הדשא, אני זוכר שלי לקח זמן עד שירדתי אבל כשאתה אלוף לא אכפת לך משום דבר, לא זכיתי להיות בבלומפילד בשנת 87, גם לא בנתניה ב-93 אבל הפעם הייתי שם כשהכל התרחש ואני זוכר כאילו הדברים קרו היום.

את שריקת הסיום, את הירידה לדשא, את ההתקהלות מול אוהדי הפועל ביציע המערבי שמשום מה סירבו ללכת הביתה, את הקריאות "יש אליפות" את הקללות לדני קורן שהאלפים לא שכחו אפילו ביום חגם. עבור חלק גדול משחקני בית"ר זו היתה אליפות ראשונה – איציק קורנפיין, דוד אמסלם, אסי דומב, יוסי אבוקסיס, סטפן שאלוי, ז'אן טלסניקוב ואישטוון פישונט.

סטפן שאלוי נזכר: "כולם הזהירו אותי לפני משחק ההכתרה שהקהל יפרוץ למגרש ושכדאי לי לברוח לחדר ההלבשה, אמרתי לעצמי שאין סיכוי שאוותר על הדבר הזה. נהניתי מכל רגע על הכתפיים של האוהדים. לא אשכח את החגיגות בכיכר ספרא, אפילו ראש הממשלה נתניהו הגיע לברך אותנו".

טלסניקוב נזכר ומשלב רומנטיקה: "תקשיב אליפות ראשונה זה כמו אהבה ראשונה, זה כל כך מרגש וכל כך ראשוני. כששואלים אדם מה זה אושר זו בדיוק ההרגשה, התרוממות רוח, הרגשה שאתה נמצא במקום נשגב, הולך על עננים, מקבל אהבה בכל מקום, זו הרגשה של אושר שלא נגמר, כמו נחל נובע בלי סוף".

אלי אוחנה נזכר: "אמרתי שהאליפות הזאת נותנת לי כוח לשחק עוד שנתיים לפחות. עמדנו במשימה, הוכחנו שיש לנו אופי ועשינו עונה באמת גדולה".

מטדי עברה החגיגה לכיכר ציון, השחקנים לא הגיעו לשם אלא הלכו לביתו של משה דדש שאירח אותם כמיטב המסורת הדדשית, משם המשיכו למועדון ה"אוריינט אקספרס" ממש כמו באליפות של 93.

דרור קשטן סגר במועדון לעונה אחת, שחקני הקבוצה התארחו בתכניתו של דודו טופז ז"ל "הראשון בבידור", חגיגות האליפות הרשמיות נקבעו לאחר המשחק מול עירוני ראשל"צ בטדי בשבוע הבא. שיר אליפות מיוחד "11 מי יודע" נכתב ע"י אהוד מנור המנוח, הולחן ע"י קובי אשרת והוקלט כשכל השחקנים שרים אותו עם הזמר יואב יצחק. לאחר המשחק מול עירוני ראשל"צ שהסתיים בתיקו 1:1 התפנו בבית"ר לחגיגות בכיכר ספרא.

עוד לפני החגיגות היה חייב אלי כהן למלא הבטחה קטנה "בתחילת עונת 95-6 היתה כתבה עליי בערוץ 2, שם אשתי אמרה שהבטחתי שאם אקח תואר עם בית"ר ארקוד על השולחן ואגלח את השפם שליווה אותי הרבה שנים. השחקנים לא חיכו שאעשה זאת לבד ואיציק זוהר הוביל את החבורה שגילחה אותי. הבטחות צריך לקיים".

כיכר ספרא התמלאה בעשרות אלפי צהובים שחורים, זמרים עלו בזה אחר זה, ראש העיר דאז והאוהד השרוף אהוד אולמרט הציג את השחקנים אחד אחרי השני.

איציק קורנפיין השתלט על המיקרופון וסחף את הרבבות לשירת "אההההה בית"ר האאאאאאלופה לכל משחק אני הולך, את בית"ר אני אוהב…". אלי אוחנה הודה לכולם ובעיקר "לאוהדים הנפלאים שבלעדיכם אין לנו זכות קיום". ראש הממשלה הקליט ברכה בה אמר כי הוא זוכר את עצמו כילד מתפלח לימק"א.

איציק זוהר שאמר שאחת הסיבות שהובילו אותו לעזוב את מכבי ת"א היתה החגיגה המינורית של הדאבל שם, נזכר בחגיגות האליפות נוסח ירושלים: "מה שהיה בכיכר ספרא הוא מדהים, ראשית כמות הפוליטיקאים שרצתה לברך אותנו, להסתובב איתנו, להרגיש קרובה אלינו… ראש העיר והסגן שלו, שרים וחברי כנסת וכמובן ראש הממשלה. אלה לא היו חגיגות ירושלמיות, ההרגשה היתה כאילו כל המדינה חוגגת את האליפות של בית"ר…"

במשחק הליגה האחרון, שלא קבע דבר ניצחה בית"ר את הפועל בית שאן 2:3. סביליה כבש את הראשון ורונן חרזי הוסיף צמד שערים שהפכו להיות האחרונים שלו במדי בית"ר.

זו היתה אליפות מטורפת, לדעת רבים זו היתה הקבוצה החזקה ביותר בהיסטוריה של בית"ר ירושלים (אני חושב שהיא היתה נותנת בראש אפילו לקבוצת הדאבל של שום).

לאליפות הראשונה היה טעם מיוחד ובתולי של פעם ראשונה אחרי שנים של כמעט. האליפות השנייה היתה סיפור סינדרלה מטורף עליו קראתם בכתבה הקודמת שלי. הרביעית (עליה תקראו בכתבה הבאה בעזרת ה') היתה הכי מותחת ודרמטית. את האליפויות בתקופת גידמאק יזכרו בעיקר בגלל תקציבי העתק.

אבל האליפות השלישית של 97, לא היתה מפתיעה כל כך, בעיקר משום שעונת ההכנה שלה כבר שידרה שבית"ר חזק בעניינים, אך היא היתה מלאת עוצמה, אין קבוצה בליגה שבית"ר לא ניצחה בעונה הזו לפחות פעם אחת.

הקבוצה הזו שיחקה כמו מכונה משומנת כבר כמעט מהמחזור הראשון, היה לה מאמן מעולה, שני רק לדרור קשטן בתרומה שלו למועדון, שטביעות האצבע שלו ניכרו בכל פס.

היה לקבוצה שוער מעולה, איציק קורנפיין בעונת השיא בקריירה שלו שבחצי ממשחקי הליגה שמר על רשת נקייה. היתה לה חוליית הגנה מצוינת – שמוליק לוי מימין ואמסלם משמאל פרחו בשיטת שלושת הבלמים של אלי כהן. טרטיאק, כחילה ודומב נעלו את הרחבה, בית"ר ספגה בעונה הזו 20 שערים בלבד. חוליית הקישור שלה היתה סופר-איכותית ושילבה עוצמה וברק. אבוקסיס, טלסניקוב ופישונט תרמו כל אחד את חלקו.

היתה לה התקפה משובחת, רונן חרזי בעונתו האחרונה נעדר לא מעט אבל במשחקים שבהם שיחק אחוזי ההצלחה של הקבוצה השתפרו משמעותית (88.9% איתו 68.8% בלעדיו), ניר סביליה שהגיע באמצע העונה הבקיע 5 שערים בסך הכל אבל אחד מהם סופר חשוב נגד הפועל כפר סבא. סטפן שאלוי, שלפחות בתחילת העונה התנדנד בין הספסל להרכב סיים עונה "בינונית" עם 10 שערים ו-8 בישולים.

המחליפים רענן דרעי, איתן מזרחי, סוני לוי, גולן חרמון ורועי שגיא יחד עם שוער המשנה שלומי ממן מיעטו לשחק וכמעט לא הורגשו.

ובכל זאת מעל הכתר בצהוב-שחור נצצו במיוחד 2 יהלומים: איציק זוהר סיים את העונה עם מאזן נפלא של 14 שערים ו-6 בישולים. הוא היה האיש של בית"ר בקישור. לשם השוואה, בעונת הדאבל של מכבי ת"א הוא הבקיע 9 ובישל שניים בלבד, רכש משמעותי בהחלט.

בסיום העונה עזב איציק זוהר את בית"ר לטובת חוזה בקריסטל פאלאס האנגלית. על העזיבה הוא מספר: "רציתי להישאר בבית"ר. דדש ואברהם לוי הציעו לי חוזה לחמש שנים, אבל פיני זהבי סידר לי את המעבר לקריסטל פאלאס והפרמייר-ליג היא לא משהו שיכולתי לוותר עליה בשלב זה של הקריירה שלי בעיקר אחרי הטעם המר שנשאר לי מהעונה באנטוורפן בה חליתי בצהבת. אני לא מתבייש לומר שבדיעבד זו הטעות הכי גדולה שעשיתי בקריירה שלי, הייתי צריך להישאר בירושלים".

אבל עם כל הכבוד לזוהר (ויש כבוד) – שמרתי לסוף את הקפטן – האיש עליו נאמר "כשהוא על המגרש, היריב אוכל פה קש…"

14 שערים הבקיע אלי אוחנה והוסיף להם עוד 7 בישולים. אבל התרומה שלו לאליפות ולמועדון היתה כל כך הרבה מעבר למשהו שאפשר לכמת במספרים. כדורגלן העונה הבלתי מעורער.

רשות הסיכום לגיבורי הכתבה:

סטפן שאלוי: "אני כבר 20 שנה מתעסק בבניית קבוצות, מאז שפרשתי ואני עדיין תופס את הראש ולא מאמין איזו קבוצה היתה לנו. לא יודע אם לקרוא לזה פוקס או לא אבל אלי כהן חיבר כאן שחקנים ווינרים שהכישרון פשוט נזל מהם. למרות בעיות של כסף שהיו תמיד בבית"ר וגם בעונה הזו, דדש ואברהם לוי ניהלו את בית"ר כמו משפחה וזה הרבה פעמים היה שווה יותר מהכסף.

לפני כמה שנים ראיתי את איציק זוהר בבודפשט, מכל האנשים דווקא את זוהר אני רואה פתאום, נתתי צעקה גדולה של "איציק יא מניאק" ומשם כבר התחבקנו כמו שני אחים שלא ראו אחד את השני המון זמן. זה ממחיש לך איך הרגשנו אז".

ז'אן טלסניקוב מחזק: "היינו קבוצה מפוצצת בכישרון, עם תותחים כבדים בכל עמדה במגרש, מה שהלך אצלנו באימונים באותה שנה זה לא להאמין… אספו כאן שחקנים מצוינים שאני גאה לומר שהייתי חלק מהדבר הזה". איציק זוהר חד משמעי: "הקבוצה הזו היתה הקבוצה הכי גדולה שהיתה בישראל בכל הזמנים".

אלי כהן, שחיבר את התלכיד הזה: "בקבוצה הזו היה אוסף נדיר של כשרונות. המון אגו מצד אחד שלפעמים גם יצא משליטה אבל מצד שני שחקנים שהם ווינרים בנשמה. היינו צריכים עונת הרצה אחת ואז באמת היתה לנו קבוצה שנתנה הצגה כמעט בכל מגרש…".

הקפיטן אוחנה מסכם: "זו היתה קבוצה עוצמתית שלא פחדה מאף קבוצה. אני באופן אישי תמיד הייתי מלא ביטחון, כיבדתי אתה יריבים שלי אבל לא חששתי מהם ורציתי לנצח בכל משחק ובכל מגרש. כאן הרגשתי שכל הקבוצה כזאת. לא נשברת גם כשהיינו בפיגור, לא נלחצת, פשוט ידענו שאנחנו הכי טובים והראינו את זה כל משחק מחדש".

חגיגות האליפות הסתיימו די מהר כאשר רשויות מס הכנסה החלו בחקירה של ראשי הקבוצה וכוכביה, בית"ר החלה עוד קיץ קשה בו נפרדה מכוכביה זוהר וחרזי ומשם היתה צריכה לצאת למסע נוסף להגן על תוארה. מה קרה שם? חכו לכתבה הבאה.