ניצחה את המוות: שחקני בית"ר נפגשו עם דינה רביבו, ניצולת שואה

3 מאי 2024
  • שיתוף בטוויטר
  • שיתוף בוואטסאפ
  • שיתוף בפייסבוק
המועדון לקח חלק במיזם "זיכרון בסלון", אשר התקיים בבית וגן לפני אימון הבוקר, בו גוללה דינה רביבו את הסיפור של משפחתה שהצליחה לשרוד את מחנה הריכוז ג'אדו ולעלות לישראל
כותב: מערכת האתר

יום הזיכרון לשואה ולגבורה, אשר יתקיים ביום שני הקרוב, הוא אחד מהימים המורכבים ביותר, בעיקר לאור המציאות והזוועות שחווינו במהלך השנה האחרונה כעם. אך יחד עם הכאב שעוטף אותנו בתקופה הזאת, אנחנו מצווים ומחוייבים לספר את אשר עבר על הדורות הקודמים שלנו, שכבר מעטים מהם נמצאים בחיים, ואנחנו, הן כמועדון והן כאנשים, נשבענו שלא לשכוח ולספר את הסיפור שלהם.

בית"ר ירושלים ערכה הבוקר (שישי), מפגש מרגש ומיוחד עם שורדת השואה דינה רביבו. דינה, תושבת ירושלים, בת 95 (תיבדל לחיים ארוכים), הגיעה למתחם בית וגן, שם נפגשה עם שחקני בית"ר, הצוות המקצועי וההנהלה, ביניהם ברק יצחקי, אלמוג כהן ומנכ״ל המועדון כפיר אדרי.

במשך כחצי שעה סיפרה דינה על התלאות הרבות, האנטישמיות, הפחד וההתמודדות עם הזוועות שעברה הקהילה בה חיה, היא עצמה בתור ילדה, ועל התקומה המרגשת שלה, שכוללת היום משפחה לתפארת וחיים בבירת מדינת ישראל, עליה חלמו בגלות כל כך הרבה.

האירוע התרחש במסגרת מיזם "זיכרון בסלון", אשר מאגד בתוכו מאות מפגשים ברחבי הארץ עם שורדי השואה, כדי להנציח ולהנגיש את הסיפורים מגוף ראשון ומעדות שמיעה. דינה סיפרה על הצד הפחות ידוע של השואה, שהתרחשה גם באפריקה. רביבו, ילידת לוב, נשלחה בתור ילדה אל מחנה הריכוז ג'אדו, אשר היתה תחת שלטון איטלקי באותה התקופה. איטליה, שהיתה שותפה מרכזית של הנאצים בגרמניה, לקחה חלק פעיל בהשמדת היהודים תחת דיגלה ואיפשרה לחייליה ולמוסלמים תושבי המדינה חופש לעשות הכל כלפי היהודים.

"הם לקחו הכל. את הכסף, את הבתים, את האוכל, את כל הכסף שהיה לנו. הם הרגו אנשים בלי הבחנה. כל מי שרצה בא והרג אנשים מול העיניים של המשפחה שלו". דינה מספרת כי בתקופה במחנה הריכוז החיים היו קשים, והם נאלצו לאכול מעט ולעבוד, ובכל יום חזרו למחנה פחות ופחות אנשים. מי שבסופו של דבר הציל אותה ואת משפחתה היו הפרטיזנים, אשר בזכות גבורתם היא כאן לספר את סיפורה.

תקומתה של דינה היתה שהצליחה להגיע לישראל בשנת 1949, יחד עם העלייה המאסיבית של יהודי לוב לישראל.

״באנו באוניה בלי כלום. ערומים. אני זוכרת הכל. חיינו כמו חיות. בלי מים, בלי חשמל. בלי כלום. במשך שנים סירבתי לספר. היום אני מספרת לכל מי שמוכן להקשיב״.

היא הגיעה לבנימינה, שם הכירה את בעלה, ולאחר מכן עברה לירושלים, בה היא גרה עד היום. יש לה נכדים ונינים שמראים עד כמה היא הצליחה, בסיפור שכרוך גם בסיפור של עם ישראל, לשקם את חייה ולהצליח.