וונדר וומן: אגדת המועדון, גרי ונדרמולן בראיון בלעדי

סביר להניח שאם תאמרו בקול לאוהדים הצעירים של בית״ר היום את השם גרי ונדרמולן, הם ירוצו לבדוק איזה ציון הוא קיבל בפיפ"א 25. אבל אם רק תגידו את השם של גרי לאוהדי בית"ר בשנות ה-80, תראו מיד את החיוך עולה על פניהם.

כמעט שעה של שיחה בעברית-אנגלית נתנה לנו מבט מחודש לשחקן שהגיע לכאן כזר, במחשבה שיעביר בישראל מספר חודשים, ולבסוף נשאר ונמצא כאן 38 שנים, עד היום.

בתחילה הוא הציג את עצמו בעדינות אך אחרי כמה שניות השיחה כבר זרמה. גרי נשאר גרי, הוא זכר כמעט כל פרט ופרט, כאילו זה קרה אתמול. כל משפט שני היה מלווה בסוג של הומור והאהבה האדירה שלו לבית"ר ירושלים הדהדה למרחקים. הטירוף שהיה בעיר באותה עונת אליפות היסטורית, הסיבה שבגללה הפסיק לטייל בשוק ומה הטיפ שהוא נותן לשחקנים לקראת הדרבי?

אז לפני שנתחיל, קצת נתונים: ונדרמולן, בן 64, אב לארבעה ילדים וסבא לארבעה נכדים. שיחק במועדון בין השנים 1986-1989 והיה אחד מהזרים המשמעותיים של הקבוצה באותם שנים, כאשר לקח חלק באליפות הראשונה של הקבוצה בתולדותיה. לאחר שפרש חזר לתקופה קצרה לאנגליה, אך כעבור מספר שנים שב לישראל, הקים משפחה ואפילו הספיק להפוך לשחקן גולף.

"שיחקתי בארצות הברית, וחזרתי לאנגליה ב-1986, וכשהתאמנתי ירד שלג והיה קפוא", משחזר החלוץ. "פתאום קיבלתי טלפון מבית"ר ושאלו אם אני רוצה לבוא, שאלתי על מזג האוויר, וסיפרו לי שהמזג אויר 30 מעלות. לא סיפרתי על זה לאף אחד, וטסתי לישראל. אמרתי שאני אחזור תוך כמה שבועות, וכבר עברו 38 שנה מאז. רציתי ללמוד עברית, כדי לקבל תעודת עולה, אמרו לי 'אל תדאג'. אחרי שבוע, יהושוע מצא בעצמו הזמין אותי והעניק לי תעודת עולה, תעודת זהות ודרכון, זה היה שיא. 38 שנים לאחר מכן עדיין מעט קשה לי לדבר בעברית".

"ישראל ב-1986 היא לא אותה ישראל. בית"ר הייתה המועדון הגדול ביותר בישראל, כל הזמן בעיתונים דיברו על בית"ר, לא היה וידאו, רשתות חברתיות, או דברים בסגנון, הכל היה אחרת. הרגשתי כאילו אני משחק במנצ'סטר יונייטד, זאת הייתה אווירה שלא הכרתי, במדינה שלא הכרתי. היה לי הכבוד והמזל להיות בקבוצה המצוינת הזאת, עם שחקנים כל כך טובים. יכולתי למצוא את עצמי גם בקבוצות פחות טובות".

"לא חשבתי שאהיה כאן כל חיי, זרמתי לאורך כל הדרך. ירושלים באותם שנים הייתה גדולה, אבל בית"ר הייתה אדירה, היינו 10 נקודות מעל המקום השני, לא היה מקום בלי קהל, לא יכולתי ללכת לטייל במחנה יהודה או בסופר".

תחילה דיבר גרי על חייו האישים: "ההרגשה לחזור אחרי המון שנים זה משהו אחר ממה שחוויתי בגיל 26, עכשיו אני בן 64 ואלה חיים אחרים. אני זוכר את התקופה אז טוב מאוד, אבל החיים ממשיכים. אני מדי פעם רואה כדורגל, אני מאוד נהנה מהכדורגל האנגלי, ואני אוהד של ווסטהאם יונייטד, אמנם זה לא צמרת הפרמייר ליג, אבל היא מהשורשים שלי. אני רואה מעט כדורגל ישראלי. ברור שבית"ר השתנתה, אז היו מלמיליאן, אוחנה, אברהם לוי, זאת הייתה בית"ר אחרת. יש לי כיום 4 ילדים וארבעה נכדים ואחד מהם הוא שחקן מצוין, הוא בן 7".

כשהיום מדברים שחקנים על הטירוף של הקהל הבית"רי ושכל אחד חייב לחוות את זה, זה לא סתם, זה התחיל ממזמן. מזר שלא ידע איפה נמצא, לאחד שמתגורר כאן למעלה מ-38 שנה.

בין היתר תיאר ונדרמולן מה זה היה ללכת באותה תקופה לשוק בעיר: "לא היה מקום לזוז, הצלחנו לקנות בחנות אחת ואז היו נותנים לנו את הכל בחינם, ירקות, פירות, הכל. לא יכולתי להסתובב, ובשלב מסוים הפסקתי ללכת כי היה קשה לזוז שם. היה לנו משחק אימון בבית וגן כל יום שלישי (בין הקבוצה הבוגרת לעצמה), היו מגיעים לאימונים האלה בין 3,000 ל-4,000 איש, והם היו קשים יותר מהמשחקים בשבת".

"הייתי על הספסל בחצי העונה הראשונה, ובאותם שנים היו הרבה מעשנים בחדר ההלבשה, לא הבנתי עברית, אז לא הבנתי את התדרוכים, רק רצתי כמו תרנגולת בלי ראש, והיה לי את המזל לשנות את המשחקים כשהייתי עולה מהספסל, בגלל הרוח שהכנסתי. בזכות זה הצלחנו לנצח הרבה משחקים. אני זוכר שברגע שקמתי מהספסל תמיד הקהל התחיל לקפוץ והרעש היה יוצא דופן".

הגול הכי גדול שלי? "אני חושב שנגד מכבי חיפה. באותה תקופה היה להם את אבי רן, הוא היה אמור להגיע לליברפול, ידעתי שהוא יהיה אחד הטובים בעולם, הוא היה טוב מאוד, ולהבקיע נגדו בבלומפילד מלא, היה אחד השערים והרגעים הגדולים שלי. לצערי הוא נהרג בתאונה באותו הקיץ, אבל היה לי את הכבוד לשחק נגדו".

הידעתם? גרי מעולם לא שיחק בימק"א. במהלך השנתיים שלו בבית"ר ירושלים, הקבוצה שיחקה בבלומפילד, על מנת לאפשר לכמה שיותר אוהדים להגיע למשחקים.

גרי הוסיף על הסגל של הקבוצה: "היה לי מזל, שחקנים מדהימים כמו אוחנה, אבי כהן, אבל מצד שני, היו אנשים כמו אופיר שמואלי, שוקי נחמני, כל השחקנים הצעירים שנהנו מכדורגל, והם התנהגו אליי כמו יריב ספורטיבי אבל כחבר. זה היה מזל טהור, הייתי יכול להגיע לקבוצה עם אגו, והמזל שלי היה שהגעתי לכאן ונהננו אחד מהשני, כל יום שישי הזמינו אותי לקידוש".

"המשחק הכי גדול שלי היה ששיחקתי היה נגד מכבי תל אביב בבלומפילד, היה גשם, הקהל היה בטירוף עם מטריות ,20 אלף איש, ואמרו לי לשמור את אבי כהן מתל אביב, שהיה אקס ליברפול וכוכב גדול באנגליה. הוא חזר לישראל והרגשתי שזה היה כבוד גדול. בכל מקרה, באותו משחק בישלתי גול לאלי אוחנה, וזה הרגיש כמו משחק אנגלי מטורף, אבל כאן בישראל, עם האטמוספירה. הייתי שמח לחזור למשחק הזה".

על איך זה להתאמן תחת דרור קשטן ז"ל אמר גרי: "נהניתי מאוד עם דרור ,הוא היה מנג'ר מופלא, הוא ידע לשים שחקנים במקום הנכון. קשטן ידע להכיל את השחקנים הכי טובים שהיו לנו, ידע להרכיב את הקבוצה ובסוף הוא לקח את האליפות. ראיתי אותו כמה שנים לאחר מכן, נתקלנו אחד בשני במסעדה בתל אביב, זה היה מפגש מרגש, כאב לי מאוד לשמוע שהוא נפטר, הוא היה מאמן גדול ואדם טוב".

"האם מזהים אותי? באופן מפתיע כן, הרבה שואלים עליי, מתקשרים, רוצים ליצור קשר, ורוצים לעשות איתי תמונה ,בכל זאת הייתי אחד מהאגדות שלהם. כשעברתי לגולף, תמיד שהייתי מכניס את הכדור בחור הראשון אז היו צועקים לי – החלוץ של בית"ר ירושלים הצליח להבקיע. היום אני כנראה לא יכול לבעוט בכדור ולרוץ ביחד".

את האמת? שהזכרנו את השם של גרי בפני האוהדים הוותיקים שלנו ביציע, עלה בהם חיוך ולכולם היה את אותו המשפט: "גרי? ברור, איך אפשר לשכוח"

גרי דיבר איתנו גם על הכינוי שנתנו לו, וונדר וומן: "זאת הייתה סדרה בטלוויזיה, והיה קשה להגות את שמי, היום הכינוי הזה עבר לאשתי, היא הוונדר וומן האמיתית, כל הילדים שלי כבר עברו לכינוי "וונדה".

על פדיחה קטנה שהייתה לו: " הייתה הצגה כפולה, כפר סבא ושמשון ובית״ר נגד הפועל. הלכתי מסביב למגרש וכולם שרו ג'רי המניאק, ונפנפתי אליהם, ואז אלי אוחנה שהלך איתי שאל אותי למה אני מנופף להם, אז אמרתי לו כי הם מעודדים, הוא צחק ואמר הם מקללים אותך. אני לא הבנתי כי ג'רי וגרי זה משהו אחר לגמרי ומניאק באנגליה לא קללה. כולם הסתבכו עם השם שלי".

סיפור מצחיק שאתה זוכר? "היינו במחנה אימון ואברהם לוי לא דיבר אנגלית והיה לנו שתיה בארוחת בוקר ובארוחת הערב, ואמרו לו שהוא צריך לשלם על 15 קוקה קולה נוספים, והוא התווכח שהיו רק 13, ואברהם לא יודע כל כך אנגלית. הוא הלך עם המלצרית וספר איתה בקבוקים, בהתחלה הוא ספר באנגלית וכולנו התרשמנו, אבל אחרי עשר הוא עבר לספור בעברית והיא הייתה המומה. כולנו צחקנו, היה אדיר איתו. כמובן שבסוף הוא שילם על 13. היתה אוירה נהדרת, והוא אדם נהדר. הם בישלו פלאפל בשבילנו לארוחה לפני המשחק כדי שיהיה כשר".

גרי גם סיפר על ההבדל מהדור שלו לדור של היום: "היום רואים שחקנים שהם הרבה יותר רציניים, הם אוכלים נכון, מתאמנים, אני מאוד מתרשם מהילדים מתחת לגיל 21. השנה האחרונה הייתה נוראית כאן, אבל ישראל תהיה מדינה טובה בכדורגל, לא יהיו תוצאות מיידיות אבל יהיו שחקנים, אני בטוח. הצעירים יגיעו לרמות של בניון, רביבו וכל הכוכבים, אבל זה יקרה רק אחרי שנחזור קצת לנורמליות פה".

קצת לקראת הדרבי הירושלמי: "הם צריכים לזכור את המשפט, 'תשחק כאילו זה המשחק האחרון שלך', למרות שזה דרבי, וזה שהם מקום ראשון, הם צריכים לעמוד על המגרש ולתת הכל. כמובן שכיף לראות את בית"ר מצליחה ככה, הצד האמוציונלי קיים אבל צריך לנטרל אותו בדרבי. אני אמנם אף פעם לא שיחקתי בדרבי כי הם לא היו בליגה שלנו, אז לצערי לא הרגשתי את זה, אבל אני בטוח שהמאמנים של בית"ר ישמרו אותם תחת שליטה, ושהם ידעו לעשות את העבודה".

גארי סיפר על השחקן הטוב ביותר ששיחק לצידו: " יש הרבה שחקנים טובים ששיחקתי איתם ,אבל היה אחד בשם פיטר רודרי, שהיה הקפטן של שפילד יונייטד ב-1976 והוא שיחק איתי באמריקה, הוא היה נהדר. בארץ לראות את מרדכי שפיגלר, זה כמו לראות אומן משחק. בבית"ר? מלמיליאן, זאת רמה אחרת. אוחנה גם היה גדול, את האמת שהוא הקל על חיי כי כולם היו שומרים אותו".

משפט לסיום אמר גארי, ונתן מסר לאוהדים: "תהיו סבלניים עם הקבוצה שלכם, תזכרו שתמיד יש את המשחק הבא, תהיו בפוקוס, יש לכם את הקבוצה, הקהל והשחקנים, ומאחל לכם שימשיך להיות לכם כיף וטוב".