"הדגל של בית"ר עדיין על הקיר": לזכרם של אוהד ושלמה

זוכרים את הנופלים. גם השנה, ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולחללי פעולות האיבה בו אנו מציינים את זכרם של 23,928 נופלים וחללים. הכאב העמוק של המשפחות, חברים וקרוביהם, אף פעם לא יכהה, ולעיתים אף יילך ויתעצם. משפחת בית"ר ירושלים מרכינה את ראשה ומעלה על נס את סיפור חייהם של שני אוהדים, שלמה ואוהד ז"ל, אשר נפלו במלחמות ישראל.

שלמה דהן עלה לארץ ישראל כשהיה ילד. בשנות נעוריו, אהב ספורט ושיחק כדורגל בקבוצת הנערים של בית"ר, בנוסף אהב להשתמש בחוש הטכני שלו ולבנות דברים. אוהד קלאוזנר היה "שרוף" על בית"ר ועל אייאקס ותמיד חלם לשרת בגולני. שניהם נפלו בהגנה על המדינה.

שלמה – סלמון (סמי) דהן נולד ב-כ"ב בחשון תש"ו (29.10.1945) במרוקו, ועלה עם משפחתו לארץ בשנת 1949. בגיל תיכון, עבר שלמה ללמוד בפנימייה הצבאית של חיל החימוש במגמת חשמלאות רכב, ובמקביל להיותו "משוגע" על ספורט, שיחק בקבוצת הנוער של בית"ר ירושלים.

בשנת 1963 התגייס שלמה לצה"ל לשירות בחטיבת "גולני", מפקדיו מעידים עליו שהיה חייל טוב, נאמן ומסור לתפקידו. בזמן השירות, הוא נפצע בתאונה והופנה לוועדה לקביעת נכות שבסופה הוא עלול היה להשתחרר מצה"ל, שלמה סירב ללכת לוועדה זו והיה מעוניין להמשיך בשירות.

לאחר שהשתחרר מן השירות הסדיר בצה"ל, עבר שלמה לשירות במשטרת ישראל. גם בתפקיד זה, קיבל שבחים רבים ממפקדיו על אופן עבודתו, חריצותו ועל האחריות שנטל בכל תפקיד שקיבל לעשות. עוד מספרים חבריו לשירות, על אדם חברותי מאוד, חם ואוהב, בעל שמחה רבה וחוש הומור שמסייע לכל אדם שהזדקק לכך. 

בשנת 1967, השתתף שלמה במלחמת ששת הימים, ובשנת 1968 התחתן עם רחל ובהמשך נולדו ילדיו ורד ואריה. כמו בחייו האישיים, כך היה כאיש משפחה מסור ואוהב, דואג להוריו לאשתו וילדיו במסירות ואהבה.

אליאס, גיסו של שלמה כתב עליו: "היית חבר, אח , בעל מקסים לאחותי ואבא מדהים. הוריי אהבו אותך כבן. היית יפה תואר בצורה יוצאת דופן וכך גם ליבך היפה והטוב לכולם". 

שלמה שירת בגדוד חי"ר 8119 בחטיבת ירושלים, לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, נשלחה יחידתו  לחזית הדרומית, למוצב "לחצנית" שעל גדות תעלת סואץ. 

בצוהרי יום-הכיפורים חצה כוח מצרי גדול את התעלה ובשילוב של הפגזה וירי נ"ט הסתער על המעוז. בעיצומו של הקרב ניסה כוח-שריון ישראלי להגיע אל המעוז לעזרתם של הנצורים, אך כל ניסיונותיו נתקלו במארבים של כוחות מצריים, שחסמו את דרכי הגישה למעוז.

כבר בשלב הראשון של הלחימה נפלו רבים מן הלוחמים, כשלפנות ערב אבד הקשר בין המעוז ובין הכוחות העורפיים, אך לוחמי המעוז החזיקו מעמד עד צוהרי יום א'. באותו היום נפל המעוז והמעטים שנותרו בו בחיים נלקחו בשבי.

ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), נפגע שלמה ונהרג במקום מפגז שפגע ישירות במוצב. תחילה נחשב כנעדר. אחרי-כן הוכרז חלל שמקום קבורתו לא נודע. במרס 1977 החזירו המצרים תשע גופות וביניהן זו של שלמה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל.

בן 28 היה שלמה בנופלו, הותיר אחריו אישה, בן ובת, אב, אם, אח וחמש אחיות. 

אוהד קלאוזנר נולד ביום י' בטבת תשמ"ו (22.12.1985), גדל בישוב בית חורון שבהרי יהודה ואת שנות התיכון שלו העביר אוהד בפנימייה בתיכון "בויאר". 

מגיל צעיר אהד את בית"ר ירושלים, אביו ישראל סיפר לאתר הרשמי שאת האהבה הגדולה לקבוצה הוא ספג ממנו: "אוהד היה אוהד שרוף של בית"ר ירושלים ואייאקס אמסטרדם. עד היום דגלי הקבוצות תלויים על הקיר בחדרו". בנוסף, אוהד הקפיד לצפות כמעט בכל משחק והוא זכר שמות של שחקנים אפילו מליגות לא מוכרות.

"לפעמים בשבתות הוא היה נשאר בפנימייה, רק כדי ללכת למשחקים של בית"ר", סיפר אביו. אחותו ענבל סיפרה על אהדתו לקבוצה: "אוהד כל כך אהב את בית"ר. הוא היה מגיע מהצבא עייף והשתדל לעשות הכל כדי להגיע למשחקים".

למרות שחלה והפרופיל שלו ירד לפני הגיוס, הוא נלחם בכדי להעלות את הפרופיל שלו ולהתגייס לקרבי, למרות זימונים רבים לגיבושים שקיבל, אוהד התעקש להתגייס לגולני ולבסוף הגיע לגדוד 51 של חטיבת גולני.

משפחתו מספרת שאוהד היה "מורעל" על גולני וניסה להעביר את "הרעל" לבני משפחתו. חבריו לשירות של אוהד מספרים עליו שלא משנה כמה היה קשה, אוהד ניסה להעלות את מצב הרוח של כולם והוא אף פעם לא התלונן.

בתחילת מלחמת לבנון השנייה, גדוד 51 היו ברצועת עזה, אוהד תפקד בזמן זה בתור קשרו של המ"פ. כשהחלה המלחמה עבר הגדוד לגזרה הצפונית של המדינה ונכנסו ללבנון להילחם. כחלק מן הלחימה גדוד 51 נשלח לכפר בינת ג'בל שם נכנס הגדוד לקרב בין הקשים והעוצמתיים שידע צה"ל במלחמת לבנון השנייה, על קרב זה, קיבל גדוד 51 צל"ש.

חבריו של אוהד שלחמו איתו במהלך הקרב מספרים, שאוהד פעל בצורה יוצאת דופן בזמן הלחימה הקשה ועזר לפנות ולחבוש פצועים תחת אש כל זאת תוך כדי לחימה.

אוהד נפל בקרב בבינת ג'בל ביום א' באב תשס"ו (26.7.2006). בקרב הקשה שארך כשש שעות, פנים מול פנים ותחת אש כבדה מכל הכיוונים, הצליחו אוהד וחבריו לגבור על מחבלי החיזבאללה, להרוג יותר מארבעים מהם ולהשמיד כמה משגרי קטיושות ששימשו לירי על יישובי הצפון.

יחד עם אוהד נפלו סגן מפקד הגדוד רב-סרן רועי קליין, סרן אלכסנדר שוורצמן, סגן עמיחי מרחביה, סמל ראשון שמעון דהן, סמל ראשון עידן כהן, סמל שמעון אדגה וסמל אסף נמר, זיכרם לברכה.

13 שנים לאחר שנפל, החליט הרמטכ"ל להעניק תעודת הערכה להוריו של אוהד, זאת לאחר קיום תחקיר בנושא הקרב בבינת ג'בל, בתעודה נכתב: "במהלך הקרב הפגין אוהד ז"ל אומץ לב ותושייה, לקח חלק משמעותי בהשמדת חוליית החיזבאללה ותרם תרומה משמעותית לשינוי פני הקרב".

יהי זכרם ברוך.