שחקנית השבוע במחלקת הנוער: חושן יפרח, נערות א׳

לפני שנתחיל, בואי תספרי לנו בת כמה את? איפה גדלת? באיזו עמדה את משחקת?
"קוראים לי חושן יפרח, אני בת 15, גרה בקריית ארבע. התחלתי לשחק כדורגל מקצועי בהפועל ירושלים כשהייתי בת 12, שיחקתי שם 4 חודשים ולאחר מכן הבנתי שזה לא המקום בשבילי. התחלתי ככנף ימין ומשם עברתי לחלוץ".

איך הגעת לבית״ר ירושלים?
"תמיד היה לי חלום לשחק בבית״ר ירושלים, וידעתי שברגע שתהיה קבוצת נערות אני ארצה להיות שם. ברגע ששמעתי שפותחים את הקבוצה – הגעתי, בלי לחשוב פעמיים".

עד כמה את מקריבה עבור הכדורגל מחיי היום יום שלך?
"אני מקריבה הרבה מאוד בשביל הכדורגל, בין אם זה נסיעות של שעה וחצי לכל כיוון בשביל האימונים, ועד  לצאת מהלימודים מוקדם בשביל להספיק לאימונים או משחקים. אני מגיעה הביתה בשעה מאוד מאוחרת מהאימונים, מה שאומר שברוב הזמן אני כמעט ולא נמצאת בבית".

זה לא קל להיות שחקנית כדורגל, במיוחד לאור הסטיגמות השונות, איך מתמודדים עם זה?
"זה לא קל בכלל, אבל צריך לדעת באיזה סביבה להיות, למי להקשיב יותר ולמי לא להקשיב בכלל. לרוב אני פשוט מתעסקת במה שאני עושה ובמה שעושה לי טוב בלי לשמוע מה אנשים חושבים על זה, כי תמיד יהיה לאנשים מה להגיד, לטוב ולרע".

מי השחקנית הכי מצחיקה בקבוצה?
"יהודית כגן. היא השוערת שלנו והיא תמיד מקלילה את האווירה בחדר ההלבשה, גם אחרי משחקים פחות טובים היא תמיד מרימה את האווירה".

איזה שחקן או שחקנית כדורגל את מעריצה?
"מסי. אני מאוד מתחברת לאיך שהוא משחק ולמה שהוא מביא על המגרש".

איך את רואה את עצמך מתקדמת בכדורגל השנים?
"אם אני אמשיך להשקיע ולהתמיד אז כן, בשביל להצליח ולהתקדם בכדורגל הנשים צריך קודם כל יכולת, אבל המון רצון, זה מקצוע לא קל".

 
איך המשפחה שלך דוחפת אותך להצליח? יש רגע מסוים שאת יכולה לספר עליו?
"המשפחה תומכת בי לאורך כל הדרך, אני יכולה לספר שבתחילת המלחמה אבא שלי גויס ולא ראיתי אותו שלושה חודשים, והפעם הראשונה שראיתי אותו מאז שגויס הייתה כשהוא בא למשחק שלי בלי שידעתי, סיימתי את המשחק עם שער ובישול".

יש לך אמונה תפלה לפני המשחק?
"את האמת שלא ממש, אבל כן עולה ברגל ימין לפני כל משחק".

אם היו עושים עלייך סרט, איזו שחקנית מהקבוצה שלך היית בוחרת שיגלם את הדמות שלך?
"נתיביה נומן. אנחנו מאד דומות, אנחנו תמיד שואפות הכי גבוה ולשתינו יש את הרצון להצליח כמה שיותר".

מה הרגע הכי מרגש שקרה לך במהלך אימון/משחק?
"הדבר הכי מרגש שקרה לי היה במשחק נגד קריית גת. ביצענו מהפך וניצחנו 3:2 משלושער שלי. את הניצחון הקדשתי למפקד של אבא שלי שנפל ב-7.10".

עד כמה את מרגישה שמחלקת הנשים תורמת לך?
"להגיע לבית וגן זה כמו להגיע לבית מבחינתי. כולם מעודדים אחד את השני, ותמיד יש אווירה טובה. המאמנים והשחקניות כאן כדי לתמוך בכל דבר שצריך".

מה את מרגישה שאת מקבלת מהמאמן שלך? (קובי לוי)
"קובי תורם לי ולקבוצה המון, הוא מאמן רציני שנותן הכל בשביל שנצליח, הוא תמיד שואף איתנו הכי גבוה שיש, וזה מה שטוב בו. הוא בחיים לא מזלזל בנו, להפך, רק מעודד אותנו ונותן לנו כלים להצליח ולקחת את הקבוצה כמה שיותר רחוק".
⁠
איך זה לשחק כדורגל בצל מלחמה?
"קשה מאד. יש הרבה מחשבות ולחצים, אבל זה גם מקום הבריחה שלי להתנתק מהכל".

עד איפה את מאמינה שבית״ר ירושלים, וכדורגל הנשים באופן כללי, יכולים להתקדם?
"אני מאמינה שמחלקת הנשים בבית״ר יכולה להתקדם ולקדם שחקניות בדרך טובה מאוד, וגם כדורגל הנשים בישראל. צריך את הרצון וההשקעה בזה, כי זה דבר לא פשוט בכלל".