המשחק שהוכיח לשחקני בית"ר: כל משחק הוא אתגר

הרבה זמן אני לא זוכרת את עצמי מחכה כל כך למשחק, כמו שחיכיתי למשחק מול הפועל רעננה ביום ראשון האחרון. שבוע אחרי התיקו המאופס בטדי מול הפועל באר שבע, שהשאיר להרבה מאתנו חומר למחשבה ובעיקר ציפיות, הגענו אל עיר האורות פתח תקווה למפגש מרענן עם הקבוצה של מנחם קורצקי, כשכולם בטוחים שמכאן צריך ואפשר לצאת עם שלוש נקודות.

טוב, אז אפשר להגיד שמרענן זה הדבר האחרון שהמשחק הזה היה. אני חושבת שכל מי שדיבר איתי ביום וביומיים שאחרי ושאל מה דעתי, שמע יותר תלונות על הלחות והחום מאשר על התוצאה עצמה, רק כדי לא להיכנס לבאסה הזאת שוב. אם נדבר על התפאורה הכללית, אני בטוחה שאף אחד מהנוכחים לא נשאר אדיש לקהל שלנו. זה נכון שרוב הנוכחים היו אנחנו, אבל מי חשב שמשחק ליגה שנחשב ללא כזה משמעותי יביא כל כך הרבה קהל? התורים בכניסה היו מוצפים, וביציע המזרחי לא היה מקום לטיפת אוויר. או רוח, או משהו שיפיג לרגע את החום הזה שהלך שם באותו יום.

העידוד ביציעים לא ממש עזר לקבוצה להניע והפועל רעננה הגיעו בקלות אל השער. יוג'ין אנסה כבש את הראשון אחרי שהקבוצה שלו שלטה רוב הזמן והשאיר אותנו די המומים. דיוגו ורדאסקה נאלץ להתמודד עם הטעות המשמעותית הראשונה שלו כשהוא פחות משבוע בארץ הקודש, ולנו רק נותר להסתכל על הקהל הרענני (הם הביאו כמות די נחמדה) מתלהב מהצד השני של המגרש. גול השיוויון של גדי קינדה במחצית השנייה הביא קצת יותר תקווה לקבוצה אחרי מהלך נפלא, והתפוצצות של האוהדים מהשער הראשון של העונה. אבל לצערנו, אפשר לקרוא לגול הזה 7 דקות בגן עדן, כי זה בדיוק הזמן שהיה נחוץ לעמית כהן להחזיר את היתרון לקבוצה שלו ובעצם לקבוע את תוצאת המשחק, ששלחה אותנו מאוכזבים אל החופש שנכפה בעקבות משחקי הנבחרת.

המשחק הזה מוציא אותנו לפגרה בת שבועיים, ואולי זה הגיע לנו בדיוק בזמן. בזמן שחלק מהקבוצה נמצא במסעות הנבחרות למיניהן, וחלק אחר פצוע, לשאר הקבוצה יש על מה לעבוד בזמן הזה, בעיקר על החלק ההגנתי שמשהו בו פשוט לא התחבר. גם ההתקפה לא האירה לנו פנים עם מהלכים שלא הצליחו למצוא סיומת ברשת של אסף צור. כל משחק הוא אתגר וגם קבוצות שנחשבות "קטנות" הן אלו שבסופו של דבר יכולות להוות מכשולים גדולים.

אז נקו את הבאסה, תעבירו את הזמן עם הנבחרת, ויאללה – עם הפנים קדימה. הפועל חיפה מגיעה לטדי, ועד אז, יש המון זמן להתחבר כקבוצה, להדק ניואנסים ולהתאפס. אנחנו נהיה שם ביציע, נעודד ונדחוף אתכם עד שזה יקרה (כמו בכל שנה, כמו בכל מקום). ולהגיד לכם את האמת? אני יודעת שזה יקרה.