ההנצחה הפרטית שלי: שחקנית קבוצת הנשים סופדת לבן גרעין שלה

ב-25 ביוני 1998, צוות של פלחה"ן נח"ל עסק בפעילות מבצעית ברצועת הביטחון שבדרום לבנון. בסביבות השעה 2:30 בלילה הם נכנסו לזירת מטענים שהניח ארגון חיזבאללה.

המטען הראשון שהתפוצץ פגע במספר חיילים שנעו בקדמת הכוח, אולם את הפגיעה הקשה ביותר ספגו השניים הראשונים שהובילו וצעדו בראש, אותם שני לוחמים שלא חזרו בחיים מהפעילות הזאת. מפקד הצוות, סגן עמית אסולין ז״ל, והקשר שלו, החבר שלנו, סמל אור כהן ז״ל.

אור כהן היה חבר נפש שאת כל השבחים קיבל עוד בחייו. כבר בבית הספר היסודי התבלט כתלמיד מצטיין ומשקיע, חבר טוב שעוזר לכולם. בכיתה ז' הצטרף אלינו לצופים לגדוד הנגב בשבט "היובל". הוא תיפקד בתור מדריך, רשג"ד, מדריך קורסים ומרכז צעיר של שבט שלם עם הרבה אחריות על הכתפיים.

זהו המשך טבעי לאותה חברות של שנים היתה הקמת גרעין נח"ל מתוך הגדוד של הצופים, שימשיך לתפקד כגוף אחד גם במהלך השירות הצבאי שאותו התחלנו בקיבוץ ניר-עם, שם אור עבד בפרדס על הטרקטור.

למרות כל הכיף והביחד, אור רצה להתקדם בצבא רחוק יותר ולהגיע לאחת הסיירות של הנח"ל , הוא עבר את הגיבוש והתקבל לפלחה"ן. לקראת סוף המסלול הוא אמור היה לצאת לקורס קצינים כדי לחזור לפקד על צוותים צעירים יותר כמנהיג וכדמות לחיקוי. אור היה חבר יקר ואהוב על כולם, מלח הארץ והגעגועים אליו לא מרפים. יהי זכרו ברוך.