"אמרתי לעצמי: אני חייב לשחק בטדי": איציק זוהר נזכר באליפות 97, חלק ב'

הקיץ של בית"ר החל בצורה לא פשוטה, מחלוקות כספיות עם שלושה עוגנים מרכזיים של הקבוצה הפרו את שלוותו של אלי כהן. אבוקסיס, אמסלם וחרזי חוזרו נמרצות ע"י מכבי חיפה. סכומים נזרקו באוויר, ספקולציות על חילופי שחקנים בין הקבוצות מילאו את דפי העיתונים מדי יום. בסופו של דבר אחרי איומים בבוררות וחילופי האשמות חתמו השלושה על חוזים חדשים בבירה ומשה דדש סימן עוד וי במחברת.

אלי כהן רצה מאוד את אלון חזן ממכבי חיפה, מבחינתו חזן היה הבורג שהשלים לו את חוליית הקישור עליה חלם אך המשא ומתן לא צלח. הוא צירף לקבוצה בהשאלה את ז'אן טלסניקוב מעירוני אשדוד, שהפך עם השנים להיות אחד משחקני הנשמה הגדולים ששיחקו במועדון הבית"רי. בריאיון שערכתי עם טלסניקוב, שומעים בכל מילה שהוא אומר מה אומר לו צמד המילים בית"ר ירושלים.

"ירדתי ליגה עם עירוני אשדוד וקיבלתי טלפון מאלי כהן ששאל אותי אם אני מעוניין לשחק בבית"ר ירושלים? לא הייתי צריך אפילו שניה נוספת של מחשבה. למרות שידעתי שלא יהיה לי קל, ושלא אפתח בהרכב בהתחלה, זה היה כן מוחלט. אשדוד בנתה עליי ולא עשתה לבית"ר חיים קלים, הושאלתי בסכום של 70,000$ לעונה שבתקופה ההיא היה סכום כסף לא קטן. זה היה כבוד אדיר עבורי. תוך זמן קצר ביקשתי לעבור לגור בירושלים כדי להתחבר לעיר".

בית"ר יצאה למחנה אימון בגרמניה וכששבה משם שלף משה דדש את השפן הגדול ביותר ששלפה בית"ר בשנים האלה, אחרי חודשים של שמועות נחת בבית וגן איציק זוהר, בית"ר שילמה עבור שאילתו מאנטוורפן הבלגית כ-135,000$, שכרו של זוהר מומן באופן מלא ע"י ראובן גבריאלי ואחיו שהיו מקורבים לזוהר עצמו ולמשה דדש ורצו לראות מזמן את זוהר לובש את מדי המנורה.

על השמועות כאילו זוהר הונחת על אלי כהן בניגוד לדעתו אומר כהן: "שטויות במיץ, איציק היה אחרי עונה מצוינת וזכייה בדאבל במכבי ת"א, יש מאמן נורמלי שהיה מתנגד לקבל שחקן כזה לקבוצה שלו? איציק שחקן הכרעה ושמחתי לקבל אותו. אגו? הקבוצה היתה עמוסה באגו גם ככה עוד לפני שהוא הגיע".

ירושלים לבשה חג. לאימון הבכורה של זוהר שנערך באצטדיון טדי הגיעו 3,000 אוהדים, חוץ מהכוכב החדש הם גם זכו לראות את אוחנה וחרזי לוחצים ידיים ושמים מאחוריהם סכסוך קטן שהעיב על ההכנות של בית"ר. במהלך האימון התבשרו בקבוצה על מותו של דוד חפוטה ז"ל, אחד מאוהדיה השרופים של הקבוצה (עליו נכתב בהרחבה בכתבה על אליפות 92-3).

טלסניקוב נזכר: "3,000 איש באימון, טרפת. הבנתי בשנייה לאן הגעתי. התאהבתי במקום הזה ובקהל הזה מהרגע הראשון. ידעתי שהגעתי לקבוצה עמוסת כוכבים ואגו, ידעתי שלפחות בהתחלה לא אשחק הרבה אבל ידעתי תמיד למה הקבוצה הזאת מסוגלת להגיע כשהיא תתחבר וידעתי שאני נמצא במכרה זהב גם אם כרגע אני לא מחזיק אותו בידיים שלי".

מי שהיה פחות מאושר מבואו של זוהר היה סטפן שאלוי, שסיפר: "איציק ואני שיחקנו באותה משבצת בדיוק, מאחורי החלוץ, שנינו לא שחקנים שעושים הגנה ושנינו בהרכב אחד עם פישונט, חרזי ואוחנה זה הרכב סופר התקפי. ידעתי שאיציק לא בא לשבת על הספסל והיה ברור שאני הולך לשלם את המחיר, רק כשרונן חרזי נפצע קיבלתי מקום קבוע בהרכב כחצי חלוץ ליד אוחנה".

רשות הדיבור לחתן השמחה עצמו, איציק זוהר: "לפני האימון וההיסטריה שהיתה שם אני חייב לומר שהרצון שלי להגיע לבית"ר ירושלים נולד במשחק הפרידה החגיגי של אלי אוחנה מנבחרת ישראל נגד אורוגוואי שנערך בטדי, בישלתי לאלי את השער הראשון ואחרי השער וכשיצאתי קיבלתי כזה עידוד מאוהדי בית"ר, ששמו בצד את השנאה אליי כשחקן מכבי, ואמרתי לעצמי שאני חייב לחזור לטדי ולשחק בשביל הקהל הזה עם החולצה של בית"ר.

סיימתי את העונה הקודמת במכבי עם תחושה של שובע. אני זוכר שאחרי הזכייה בגביע שם הלכנו לאכול במסעדת 206 ואמרתי לעצמי 'לקחנו הרגע דאבל, בואו נשתולל קצת, נחגוג באמת. הבנתי שאני חייב כבר אתגר חדש".

"לגבי האימון, היו שם לדעתי קרוב ל-4,000 איש. כל הדרך היה נדמה לי שעוד רגע אני נכנס לקריית שלום לאימון של מכבי, קיבלו אותי האוהדים בשביל אנושי כזה, ראיתי שם אנשים בוכים מהתרגשות ובכיתי יחד איתם. גם כשכבר לבשתי את הטריינינג של בית"ר זה עדיין הרגיש לי כמו חלום, משהו לא אמיתי".

בית"ר פתחה את משחקיה מול פלוריאנה ואלטה המלטזית, וניצחה 1:3 בטדי, כזוהר ערך הופעת בכורה כמחליף. ברמה האישית, איציק נוסף שערך הופעת בכורה באותו משחק היה אחי הקטן שהגיע לראשונה בחייו למשחק של בית"ר. במשחק הגומלין שילם משה דדש 10,000$ תמורת הקדמת המשחק שהסתיים לפני כניסת צום ט באב. בית"ר הביסה את הקבוצה המלטזית 1:5 ועלתה לשלב הבא.

אילן אלהרר, שחקן הקבוצה, החליט באותו הזמן לפרוש סופית מכדורגל בעקבות חזרתו בתשובה. בית"ר ניסתה לצרף את אסי דומב ממכבי נתניה, אך בעיות שלו מול הקבוצה מעיר היהלומים מנעו ממנו להצטרף בשלב זה ולאחר עזיבתו של אריק בנאדו, בית"ר נותרת עם בור רציני במרכז ההגנה. בהגרלת הסיבוב הבא מקבלת בית"ר שם שעוד הולך להדהד בסיוטים של האוהדים בצהוב שחור שנים רבות – בודו גלימט הנורבגית.

אלי כהן חי את הסיוט מחדש: "המשחק אמנם היה בירושלים, אבל אני ביקשתי להוציא את הקבוצה לבית מלון כדי לשדר אווירה רצינית, דדש ואברהם לוי לא אהבו את זה. ערב המשחק היינו אצל דדש בבית ושם החלו כל בדיחות הדייגים למיניהן. זו היתה השפלה גדולה".

בית"ר הובסה במשחק 5:1 וזו היתה שעתם של המקומונים להשחיז סכינים ולחדד חרבות, הגדיל לעשות עיתון "ירושלים" שבצורה נבזית ולא אתית החליט לפרסם בשערו את מספר הטלפון בביתו של דרור קשטן וקרא למשה דדש לפטר את כהן ולמנות את קשטן במקומו. יחסיהם המעורערים של כהן ואברהם לוי וקרבתו של האחרון לקשטן לא תרמו לשקט של המאמן.

אם זה לא היה חסר לכהן, פגשה בית"ר למשחק גביע הטוטו את העולה החדשה מהמגזר הערבי, הפועל טייבה. אוהדי בית"ר ציפו כי קבוצתם תפרוק את כל העצבים מהתבוסה באמצע השבוע על טייבה אך בפועל ראו משחק חלש של בית"ר שהסתיים בתיקו מאופס. הלחץ בבית וגן הגיע לנקודת רתיחה.

בצעד חריג ולא שגרתי הפגיש עיתון "כל העיר" את אלי כהן בבית וגן לפגישה עם האוהדים השרופים ביותר של בית"ר: דני מור, ירון צדקיהו, שמעון אסור ז"ל, דוד ערק ז"ל, נומה, דוד אסרף (פצע) ואייל שרעבי. כהן ישב איתם, ענה להם לשאלות בסבלנות ולמרות דברים קשים שהטיחו בו המפגש הסתיים עם הערכה הדדית.

שער ניצחון של חרזי בגביע הטוטו מול מכבי הרצליה הרגיע מעט את הרוחות אך האווירה הלא נעימה סביב אלי כהן המשיכה במשחק הליגה הראשון מול מכבי פ"ת באורווה. דרור קשטן נכח שם ואלי כהן נזכר: "דווקא איציק זוהר, שכל הזמן טפטפו לו כמה כביכול לא רציתי אותו בקבוצה, ניגש אליי לפני המשחק, חיבק אותי ואמר שהיום הוא מנצח את המשחק בשבילי".

זוהר מאשר את דבריו של אלי כהן: "ראיתי כמה הוא סובל ושהאחריות האמיתית היא שלנו השחקנים והבטחתי לו שאנצח את המשחק הזה בשבילו". זוהר אכן הבקיע את השער הראשון, אוחנה וחרזי הוסיפו עוד שניים ובית"ר נתנה הצגה. בהמשך צירפה בית"ר ניצחונות יפים מול הפועל חיפה בבית ומול הפועל באר שבע בחוץ בתוצאה זהה של 1:3.

שער ניצחון של אוחנה על מכבי הרצליה הוביל את בית"ר למשחק מסקרן מול מכבי ת"א במחזור החמישי, כאשר היא מחזיקה במאזן מושלם של 4 ניצחונות ב-4 משחקים.

הנושא החם באותו שבוע כמובן היה איציק זוהר, שלראשונה בחייו משחק נגד מכבי ת"א. זוהר דאג מבעוד מועד לספוג צהוב שלישי (פעם שלושה צהובים היו גוררים הרחקה ולא חמישה כמו היום) כדי להחמיץ משחק בגביע הטוטו ולא חלילה את הדייט עם האקסית לה רצה להוכיח שלא נס ליחו.

בראיון לפני המשחק אמר זוהר: "אני לא שוכח לרגע שהייתי הסמל של הקבוצה הכי שנואה על אוהדי בית"ר ירושלים – מכבי ת"א. היום האוהדים האלה מחדירים בי את הכוח להמשיך. הגעתי למצב שאני מתעצבן שנגמר משחק, כי אני לא רוצה להפסיק לשמוע את הקהל הזה שר ומעודד". זוהר ידע היטב שכל הזרקורים במשחק יופנו לעברו, את זר הפרחים שקיבל ממכבי בחר להשליך דווקא לעבר שערים 11-12 שאוכלסו ע"י אוהדי בית"ר.

על התחושות שקדמו למשחק ובמהלכו הוא אומר היום: "לא הצלחתי להירדם בלילה לפני המשחק, באתי לאסיפת קבוצה גמור ולמזלי הספקתי לחטוף איזו שעה של מנוחה… אוהדי מכבי שרקו לי בוז אדיר, אוהדי בית"ר עודדו אותי בטירוף ואני, שאף פעם לא הייתי צבוע, רצתי לזרוק את הפרחים למי שהיה בצד שלי באותו הזמן".

גם במשחק עצמו הוכיח זוהר כי את הסנטימנטים למכבי ת"א הוא השאיר הרחק מאחור. פנדל מדויק שהשווה את התוצאה אחרי שער יתרון של סביליה וכדור עונשין מתוחכם שנכנס בין הקורה לאובארוב, העלה את בית"ר ליתרון. השער הזה מבעיטה חופשית יפתח מסכת של מספר שערים כאלה שהבקיע זוהר בסיבוב הראשון מבעיטות חופשיות, ויהפוך להיות הנשק המרכזי שלו.

השוואות מתבקשות לבועט עונשין בית"רי מדופלם כמו אורי מלמיליאן הפכו לעניין שבשיגרה. אורי עצמו, אגב, בצניעותו האופיינית, אמר שאיציק בועט עונשין טוב ממנו.

אם היית צריך בועט עונשין בקבוצתך, איציק זוהר היה כמו כמו צ'ק בנקאי, אפילו אני, שידוע כאחד שלא מעז לצעוק "ישששש" לפני שהכדור נושק לרשת, הייתי כבר מכין ביד את גליל הנייר שהיינו נוהגים לזרוק אחרי גול כשזוהר היה מניח את הידיים על המותניים ואומד את המרחק.

זוהר מספר על תופעת העונשין: "היתה לי באמת סדרה מטורפת של בעיטות חופשיות שנכנסו, אנשים לא יודעים כמה עבדתי על הדבר הזה. אחרי שהיה מסתיים האימון הייתי משאיר את קורנפיין ובעיקר את שוער המשנה שלנו ובועט 100-150 בעיטות מכל מיני טווחים. כולם תמיד היו אומרים לי על השריר ברגל שממנו יוצאים הפגזים, אבל זה הרבה יותר קשור לשרירי הבטן והאגן. גם בחימום לפני משחקים הייתי מסמן לי את הנקודות בדשא שבהם אני רוצה שיכשילו אותי, את אלי, את סטפן או רונן".

אלי כהן נזכר: "עונשין לזכותנו במרחק של פחות משלושים מטר מהשער באותה תקופה ואברהם לוי כבר היה אומר לי 'אלי, תרשום שער לזכותנו". המשחק הסתיים ב-3:3 ובית"ר איבדה נקודות ראשונות לעונה זו, וגם את רונן חרזי ששבר את רגלו.

בהמשך ניצחון דחוק על צפרירים חולון משער ניצחון של אוחנה ותיקו מאופס בבית מול בני יהודה ובית"ר מגיעה למפגש מתוח עם הפועל טייבה נציגת המגזר. רפיק חאג' יחיא, ראש עיריית טייבה, דאג לחמם את האווירה לפני המשחק שנערך בקרית אליעזר ביום שישי. 14,000 צופים נכחו בקרב הקצוות הזה, אך סטפן שאלוי דאג לפרק את המוקש הזה כבר במחצית הראשונה, נגיחה מעונשין של זוהר (גם לבשל הוא ידע מצוין), בעיטה פנימה מבישול ענק של אבוקסיס, עוד אחד אחרי התקפה יפהפייה של אבוקסיס ואמסלם. שדה המוקשים הפך לטיול שנתי. שאלוי מסכם: "כל השבוע רבו היהודים והערבים, בסוף הגיע הנוצרי וניצח…".

ויוה אוחנה

בשמונת המחזורים הראשונים המשיך אלי אוחנה להפגין את היכולת הנהדרת שלו מהעונה שעברה. שישה שערים כבש אלי, מהם שני שערי ניצחון, בתקופה הזו הוא נראה בדיוק כמו השחקן שהרים רשתות ואמלל שוערים בשנות השמונים. זה היה אלי של מכלן, אלי של גביע אירופה למחזיקות, אלי שאת שמו ניתן למצוא ברשימת זוכי פרס "בראבו" לשחקן הצעיר המבטיח באירופה בין מרקו ואן בסטן לפאולו מאלדיני, אלי של אותו שער מדהים בסידני שקמנו בתשע בבוקר לראות אותו ולחגוג איתו.

חמושה בקפטן שלה באחת התקופות הטובות ביותר בקריירה שלו התייצבה בית"ר ל"משחק העונה" הראשון שלה מול המוליכה המפתיעה הפועל פ"ת. פתח תקווה אותה אימן ניר לוין תמשיך להיות היריבה של בית"ר המאבק האליפות כמעט עד סוף העונה, אבל פערי היכולת בין הקבוצות בלטו במשך העונה וקיבלו ביטוי גם במשחק הזה.

זוהר פתח את מסכת השערים בעוד כדור עונשין לפנתיאון. שאלוי עם בעיטה פנטסטית מ-30 מטר למשקוף ואוחנה על הריבאונד העלו את בית"ר ל 0:2, ואז הגיע שער הליגה המפורסם ביותר מבין 142 השערים שהבקיע אוחנה עבור בית"ר.

רשות השידור ליורם ארבל: "הנה שוב אלי אוחנה מוציא התקפה, איזו מסירה יפה לשאלוי וזו עבירה של באדיר אבל שאלוי מקבל יתרון. אלי אוחנה מקפיץ ועובר קדימה, אם זה יהיה שער זה יהיה שער גדול, אוחנה ברגל ימין….כן….הללויה לאלי אוחנה על השער הזה…". גם הפרשן מוטי איווניר לא נשאר אדיש: "אני כבר לא יודע מה לומר על אלי אוחנה, כל מה שאגיד ימעיט, הוא יותר טוב מאשר הוא היה לפני 10 שנים באירופה".

https://www.youtube.com/watch?v=2Sh7NKzTd68&feature=youtu.be

שאלתי את ז'אן טלסניקוב איך זה לשחק לצידו של שחקן כמו אוחנה, ז'אן כהרגלו התפייט: "לפני היכולת על הדשא, הנוכחות של אלי בחדר ההלבשה זה דבר שאי אפשר להסביר במילים. איש מרשים בכל קנה מידה. לגבי היכולת זה כמו שמישהו מנגן לך מנגינה נעימה ואתה לא רוצה שהוא יפסיק ואתה נהנה לראות אותו פורט על כלי הנגינה, זה היה אלי. קלאסה ברמה גבוהה. אני שמח על הזכות שלי לציין בקורות החיים ששיחקתי לצידו של אלי".

איציק זוהר מספר על הקפטן שלו: "אלי אוחנה הוא אגדה, בטח בירושלים, הכבוד העצום שחלקו לו שחקנים בחדר ההלבשה היה משהו בלתי רגיל. לגבי היכולת? רק אומר שאלי אוחנה הוא BY FAR החלוץ הכי טוב ששיחקתי איתו בקריירה שלי".

דווקא המבקיע עצמו לא יוצא משלוותו: "הבקעתי לא מעט שערים יותר יפים וגם חשובים יותר בקריירה, השער הזה הפך למיוחד גם בזכות יורם ארבל וקריאת ההללויה".

במהלך אותה תקופה יוצא רונן חרזי למבחנים בסנדרלנד האנגלית ובית"ר די משלימה עם עזיבתו הצפויה. ניר סביליה, חלוצה של מכבי ת"א, הוזכר כמועמד להצטרף. בסופו של דבר חרזי נכשל בבדיקה הרפואית, חוזהו שכבר היה חתום בסנדרלנד בוטל והוא שב מאוכזב לארץ.

בית"ר המשיכה לתת הצגות. היא הגיעה לקריית אליעזר ובמשחק מצוין דרסה את מכבי חיפה, התוצאה בסיום היתה רק 0:2, שלא שיקפה ולו במעט את מה שעשתה בית"ר במגרש. אמסלם ואוחנה הבקיעו והקפטן בסיום המשחק אמר למצלמות הטלוויזיה מה ששחקנים מאוד חוששים להגיד: "אנחנו טובים, אנחנו כובשים, אנחנו לא סופגים, אנחנו הולכים לקחת אליפות".

היום נזכר אוחנה: "לא התביישתי אף פעם להציב רף גבוה של מטרות, אף פעם לא אהבתי שחקנים ומאמנים שמדברים במונחים של להישאר בליגה, לתקוע יתד, להגיע לפלייאוף העליון. למה לא לומר בפירוש אנחנו רוצים לקחת אליפות? פעם העמידו מישהו לדין על כך? כשהגעתי מאירופה לליגה הארצית מיד אמרתי שאם לא נעלה ליגה זה יהיה כישלון אישי שלי".

אלי אוחנה, שהבקיע את שערו התשיעי בעשרה משחקים חזר באותו השבוע לנבחרת ישראל למרות שפרש ממנה ואף נערך לכבודו משחק חגיגי. על חזרתו לנבחרת: "נכון שזה נראה מוזר לחזור אחרי פרישה אבל תמיד אהבתי לשחק בנבחרת, זה תמיד היה עבורי כבוד גדול והופעל לחץ ציבורי שאני לא זוכר כמוהו כדי שאשוב ללבוש את המדים הלאומיים, אני שמח שבשני המשחקים הראשונים לאחר חזרתי, עזרתי לנבחרת כש-כבשתי 3 שערים, אחד מול לוקסמבורג וצמד מול קפריסין".

בית"ר התייצבה למשחק בית מול הפועל כפר סבא, ניצחה 1:2 מצמד של איציק זוהר, אחד בכדור עונשין יפהפה. מי שבלט במשחק היה השוער איציק קורנפיין שעצר כדור עונשין מ-11 מטרים וספג בדקה התשעים שער ראשון אחרי 6 משחקים ו 546 דקות ללא ספיגה.

מעבר להתקפה המעולה, היתה לבית"ר הגנת ברזל אמיתית שאיפשרה לשחקני ההתקפה להביא את יכולתם לידי ביטוי. השוער קורנפיין, הבלמים טרטיאק דומב וכחילה, המגנים שמוליק לוי ודוד אמסלם. יחד עם הקישור ההגנתי המצוין בהובלת אבוקסיס וטלסניקוב סגרו את השער בפני היריבות.

בית"ר יצאה לבלומפילד למשחק מול הפועל ת"א שהיתה בתחתית הליגה כשזיכרונות הרביעייה שספגה בעונה הקודמת הדהדו בראשי שחקניה. שגיב אליהו העלה את הפועל ליתרון, בית"ר השיבה בארבעה מטחים – שאלוי, עונשין נוסף של זוהר, שער יפהפה בנגיחת דג של שמוליק לוי מבישול אדיר של אוחנה ושער של איתן מזרחי והקהל הצהוב שגדש את בלומפילד מסמן עוד וי.

https://www.youtube.com/watch?v=WdN4OqEqlk0&feature=youtu.be

איציק זוהר, שהפך להיות אייקון מעבר לביצועים שלו על הדשא, החל להנחות תכנית לילה שבועית ב"רדיו ירושלים". מדי יום שני בין השעה 22:00 לחצות אירח איציק שחקני כדורגל, זמרים, חברים לשעתיים של כיף שלם.

זוהר נזכר: "חלק מהחיבור המטורף שהרגשתי לבית"ר באותה עונה היה גם לעיר ירושלים, לא עברתי לגור בירושלים אבל להסתובב בשוק או בקניון ולספוג את האווירה והאהבה מהאוהדים היה עבורי משהו מיוחד. תמיד אהבתי תקשורת וכשהציעו לי מרדיו ירושלים להגיש תכנית שבועית לא היססתי, נהניתי מאוד… לאחר התלבטויות רבות נבחר השם "קוראים לי איציק" והשיר הזה פתח את התכנית מדי שבוע".

חוזרים לטדי, שמארח לראשונה במסגרת הליגה את הדרבי הירושלמי. המשחק, שבאופן קבוע הדיר שינה מעיניי יותר מכל גמר גביע, רבים מאוהדי בית"ר לא יסכימו איתי אך מבחינתי היריבות העירונית מול הפועל היתה היריבות הגדולה ביותר. הפועל שבה בעונה הזו לליגה הלאומית אחרי 5 שנים והאווירה בעיר חזרה להיות מטורפת.

14,000 צופים נדחסו לטדי. רובם המוחלט אוהדי בית"ר, 4,000 אוהדים, נותרו מתוסכלים מחוץ לאצטדיון, במהלך כל השבוע זלזלה התקשורת המקומית בשחקני הפועל, הגדיל לעשות המקומון "ירושלים" שהציג את אלי אוחנה כענק במדינת הגמדים כאשר שחקני הפועל בקושי מגיעים לנעליו (מה שלא היה רחוק מהאמת…). שחקני הפועל הנעלבים הגיעו להיאבק על כבודם ונתנו פייט לבית"ר שחסרה את ההונגרים פישונט ושאלוי, אך פתחה עם רונן חרזי ששב להרכב.

זוהר בבעיטה חופשית (הפסקתי לספור כבר כמה) ושער ענק של אוחנה שבעט בין רגליו של באקו שוער הפועל הורידו את בית"ר למחצית ביתרון 0:2. במחצית השנייה נחלשה בית"ר, הפועל צימקה מבעיטה חופשית של מישל דיין ולא היתה רחוקה מלהשוות אחרי שתי החמצות גדולות של יאיר אסייג חסר המזל. ירושלים נשארה צהובה.

https://youtu.be/4s61rIm5_xA

ז'אן טלסניקוב נזכר: " הדרבי הזה היה מיוחד והיתה בו אווירה מחשמלת. הרגשתי זכות אמיתית ששיחקתי בו משחק שלם וכמובן הייתי מאושר ששלחנו את האוהדים שלנו שוב מאושרים הביתה…"

זוהר שכבש כאמור את השער הראשון מספר על הדרבי הירושלמי הראשון שלו: "היה בילד-אפ גדול למשחק הזה כי זה היה דרבי ראשון בליגה אחרי שנים, אני רגיל למשחקי דרבי מתל אביב והדרבי הירושלמי היה מיוחד. שמח שיצא לי להבקיע ושמח שניצחנו, היתה אווירה מיוחדת בטדי…". בית"ר ניצלה תיקו של הפועל פ"ת מול 8 שחקנים של מכבי חיפה והגדילה את הפער בצמרת ל-5 נקודות.

בית"ר סיימה את הסיבוב הראשון עם ניצחונות על עירוני ראשל"צ 0:2 (חרזי ואמסלם) והפועל בית שאן 0:1 (שוב שער ניצחון של אוחנה בפעם השלישית בסיבוב הזה), היא פתחה פער של 7 נקודות מהפועל פ"ת ועושה רושם כאילו היא משייטת לה בבטחה לעבר האליפות.

בסיום הסיבוב הראשון החזיקה בית"ר במאזן מדהים של 13 נצחונות ו-2 תוצאות תיקו, ללא הפסד עם 41 נקודות מתוך 45 אפשריות והפרש שערים 8-33, 91.1% הצלחה, שום קבוצה באירופה לא החזיקה במאזן כזה באותו הזמן.

בסיום הסיבוב הראשון החליט רונן חרזי לעבור ניתוח בכף רגלו, שהשבית אותו כמעט עד סיום העונה, בית"ר חזרה לאופציית ניר סביליה והוא חתם בקבוצה בראיון אחרי החתימה הוא אמר משפט שבישר רבות לגבי ההמשך "אני תפור לקהל של בית"ר ירושלים".

לימים הפך סביליה לאחד משחקני הרכש האהודים ביותר בתולדות בית"ר.