הגבס, התספורת, הנפילה והתקומה: אליפות 92/93, חלק ב'

נפילה זמנית

בתחילת הסיבוב השני בית"ר לא בשיאה, היא מנצחת בטדי את הפועל ת"א 0:2 משערים של גרשנייב ושל רונן חרזי במשחק מצוין שלו. לאחר המשחק הזה, ולא בפעם הראשונה, תופסת משטרת ישראל רימון עשן צה"לי ועליו נכתבה הקדשה רומנטית: "לעולם לא תצעדי לבד בית"ר ירושלים, אנחנו איתך באש ובמים. לבית"ר ירושלים באהבה מצה"ל".

רימוני העשן והחזיזים שהתפוצצו במשחקי הבית של בית"ר כמעט באופן קבוע סידרו מדי שבוע כמעט מופע של אברהם לוי בבית הדין המשמעתי. התירוצים שלו שנועדו לעורר רחמים בלבם של דייני בית הדין הפכו לקאלט.

המשחק הבא מול מכבי ת"א היה אמנם משחק צמרת, אך עדיין לא זכה לכינוי המחייב "משחק העונה". בית"ר היתה עדיין סוג של גימיק לא מפוענח, אבל כזאת שהיה ברור שמתישהו תשוב למימדיה הטבעיים, תצנח למקומות 3-4 ותתן ל"גדולות" מחיפה ות"א לשוב למקומן הטבעי, ההפסד של בית"ר 2:0 למכבי ת"א רק חיזק את דעתם של הפרשנים שבית"ר עדיין לא בשלה למאבק אמיתי על התואר. ניצחון דחוק של בית"ר על אחותה מתל אביב משער של חרזי הותיר את בית"ר במקום הראשון אך בשבוע שאחריו הגיעה הנפילה הגדולה.

https://www.youtube.com/watch?v=YoTIc0kMVuo

בית"ר הגיעה למשחק מול הפועל באר שבע בווסרמיל, כל הקלישאות החבוטות נאמרו. "הדרך לאליפות עוברת בבאר שבע", "משחק בבאר שבע הוא ציון דרך", הביאו להרבה מאוד דיבורים, אבל מעט יכולת.

רן פסח, היו"ר הצבעוני של באר שבע, הקריא לשחקניו חמשיר מוטיבציה לפני המשחק והאדומים לא איכזבו אותו, בית"ר הובסה 4:1, צנחה מהמקום הראשון לשלישי ובעצם בפעם הראשונה הגשימה את ציפיות הפרשנים והמומחים.

רונן חרזי עלה למשחק כשהוא מגובס בחלק מידו, גבס שילווה אותו במחזורים הבאים בדיוק בתקופה בה ידרוך כוכבו באופן סופי. את סיפור הגבס שמעתי ממנו לראשונה כשדיברנו השבוע: "השוער שלנו, יעקב אסייג, היה נוהג בתחילת כל אימון לבעוט לשער, באחד האימונים לפני המשחק נגד באר שבע נכנסתי לשער והוא בעט לי פצצה ושבר לי את האצבע. קשטן הזעיק למשחק בבאר שבע את ד"ר משה לוינקופף שאגב הוא גם זה שניתח אותי אחרי שנפצעתי בתאונת אופנוע בגיל 16 ועשה אחלה עבודה עם הפלטינות שם, והוא זכר אותי ואת אבא שלי.

הרופא הגיע, הזריק לי זריקת הרדמה לשבר ואני זוכר שצרחתי מכאבים, גיבס לי את היד עם גבס ועוד תחבושת. שחקני באר שבע התלוננו לשופט על הגבס ואני נתתי לו למשש רק את החלק הקל עם התחבושת. אם הוא היה מרגיש את הגבס לא הייתי יכול לשחק חודש שלם שהפך להיות החודש הכי טוב בקריירה שלי".

הפער העצום ביכולת הקבוצה במשחקי הבית לעומת משחקי החוץ היה הסיבה המרכזית שגרמה לנפילה של בית"ר. עד המשחק בבאר שבע, בית"ר ניצחה בכל משחקי הבית שלה למעט המחזור השני מול מכבי ת"א – 19 נקודות מתוך 21 אפשריות. לעומת זאת, במשחקי החוץ, היא אמנם ניצחה בשלושת משחקי החוץ הראשונים אך לאחר מכן נוצחה בארבעה משחקים והשיגה תיקו מול הפועל פ"ת.

הגיע זמן החרזי

בית"ר הגיעה למשחק של להיות או לחדול מול מכבי נתניה. 2,500 צופים בלבד הגיעו לטדי הקפוא והגשום וראו את רונן שפירא מעלה את נתניה ליתרון. למחצית השנייה עלתה בית"ר שונה לחלוטין ובהנהגת אלי אוחנה ששב להיות אלי הישן והטוב. חרזי בישל את השוויון לאוחנה ואז ב-10 הדקות האחרונות החל הבליץ, חרזי (עם הגבס…), גרשנייב בפנדל ורונן שוויג הטביעו את נתניה. בית"ר ניצלה מעידות של מכבי ת"א ומכבי חיפה ושבה למקום הראשון, ממנו לא תרד יותר עד סוף העונה.

בבית"ר כולם התמרקו לקראת משחק הצמרת מול מכבי חיפה, הירוקים היו במקום השלישי מרחק שלוש נקודות מבית"ר והיו חייבים לנצח כדי להישאר בתמונה. בית"ר ידעה כי ניצחון שלה יוציא לפחות זמנית מהמרוץ לאליפות את חיפה וישאיר את הבמה לה ולמכבי ת"א בלבד, כשבנוסף היה לה גם חשבון לא סגור עם חיפה ומזכרת כואבת מהסיבוב הקודם שצריך היה להשכיח.

לפני המשחק, אירוע היסטורי בירושלים כאשר אלי אוחנה החליט להיפרד אחרי שמונה שנים מסמלו המסחרי – העורף. כל ילד בירושלים של שנות השמונים גדל על "תספורת אלי אוחנה" שהחליט שדי לו ונתן לספר שלו ג'קי הוראה לקצץ את המחלפות.

האווירה בטדי היתה מטורפת, כשבמקביל למשחק הזה התקיים באותו מחזור הדרבי התל-אביבי שזכה להרבה יותר אינצ'ים במדורי הספורט מאשר קרב הצמרת בטדי. בית"ר וחיפה מחו על הקיפוח של "התקשורת התל אביבית" ונתנו תשובה מוחצת על הדשא במשחק מצוין.

חיפה פתחה טוב יותר וראובן עטר העלה אותה ליתרון, בית"ר נראתה בהלם עד שלקראת סיום המחצית הראשונה הגבהה מצוינת של גרשנייב מצאה את המצח של חרזי שקבע שיויון. במחצית השנייה נפסל שער חוקי של אוחנה (ולא בפעם האחרונה בעונה הזו…), ולאחר 3 דקות, הגיעה בית"ר למהלך זהה, שבו חרזי החליט לא ליפול שוב עם הקוון, לא מסר לאוחנה וגלגל לפינה, כשהוא קובע 1:2 לבית"ר. אוחנה הוסיף שער ואיבן גצקו רק צימק בסיום. בית"ר ניצחה, שמרה על פער 2 הנקודות ממכבי ת"א ופתחה פער של 6 נקודות מחיפה. חלק גדול משחקני בית"ר אמרו בסיום העונה כי אם היה רגע שהאמינו לראשונה שבית"ר מסוגלת לזכות בתואר האליפות זה היה אחרי הניצחון על חיפה.

בסיום המשחק וכמחאה על הסיקור הדל לו זכתה בית"ר בעיתונות הכתובה לפני המשחק הורה משה דדש ,יו"ר הקבוצה, למאמן קשטן ולשחקנים לא לשוחח עם העיתונות הכתובה אלא רק עם הרדיו והטלוויזיה.

חרזי הפך ללהיט של הליגה ושיתוף הפעולה שלו עם אוחנה הפך להיות קטלני כמו רובה צלפים משבת לשבת. אלי עם החוכמה והמשחק הפנטסטי עם הגב לשער וחרזי עם המהירות והכוח השלימו אחד את השני והפכו להיות הפול מקרתני וג'ון לנון של הכדורגל הישראלי. אוחנה כבר לא היה אותו צעיר חוצפן (במובן החיובי) שלוקח את התהילה אלא באצילות מעוררת השתאות טיפח לצידו את הכוכב הצעיר שהלך ותפס תאוצה מדי שבוע.

בסיום העונה יגיד פרשן הערוץ הראשון דאז, אבי רצון, כי "בית"ר זכתה באליפות למרות אוחנה". לא רק שעריו של אוחנה עד סוף העונה יעידו כי מדובר באיוולת אלא מספיקה, אלא העובדה כי יש לו חלק נכבד בהפיכה של רונן חרזי לכוכב בקנה מידה ישראלי.

על שיתוף הפעולה ביניהם סיפר חרזי: "שיתוף הפעולה בינינו היה מדהים. לא הגעתי לגנוב את ההצגה מאף אחד, היינו שותפים. אני במשחק שלי לא סוליסט ומפרגן, ההצלחה האישית שלי לא עניינה אותי. אני גדלתי על אלי והרגשתי שנפל בחלקי כבוד עצום לשחק איתו כפרטנר. תשומת הלב שאלי היה מקבל מהבלמים של היריבות הקלה עליי, בישלנו אחד לשני לא מעט שערים".

במהלך השבוע, לאחר המשחק מול הפועל חיפה, התפרסמה בתכנית "כלבוטק" כתבה על דוד חפוטה ז"ל, מהאוהדים המפורסמים ביותר של בית"ר באותה התקופה שהיה מתאשפז בתואנות שונות ובזהות בדויה בבתי חולים בעיר בה בית"ר היתה משחקת ומשם בורח למשחק של בית"ר. חפוטה נעצר ע"י המשטרה ושוחרר. הוא נודע בקרב האוהדים בעיקר בגלל הסלטות שהיה עושה משער לשער לפני משחקים, מסורת שהחל בה מעונת הארצית.

בראיון שנערך עימו לקראת פתיחת עונת 93-94 אמר שחלומו הגדול הוא להיות "עוזר אפסנאי" בבית"ר. חפוטה סימל את האוהד התמים והלא מזיק של אותו הדור, יחד עם ה"דוידים" האחרים (דוד (ערק) שמואלי ז"ל, דוד פצע ודוד חצוצרה). הוא נפטר לאחר מספר שנים בגיל צעיר מקריש דם שהתגלה בראשו.

בית"ר המשיכה בתנופה וגברה על צפרירים חולון בטדי 2:3 משערים של איציק הוד הצעיר, איתן מזרחי ורונן חרזי (עדיין עם הגבס), בית"ר ניצלה תיקו של מכבי ת"א בנתניה ופתחה פער של 4 נקודות בצמרת הליגה, רגע לפני הקרנבל הענק שחיכה במחזור הבא.

זוכרים את הימים האלה? של הצגות כפולות? אז הפעם במשחק הראשון בית"ר מול בני יהודה, כשבמשחק השני נפגשו שתי היריבות הישירות שלנו – מכבי ת"א מול מכבי חיפה.

45,000 צופים, רבים מהם צהובים-שחורים גדשו את היציעים. בית"ר נכנעה להצגה מופלאה של "הצאר" ניקולאי קודריצקי שכבש שלושער, בני יהודה ניצחה 1:3, בית"ר שוב איכזבה את הקהל הגדול שלה כמו נגד מכבי ת"א ואיבדה במשחק הזה לא רק את הנקודות אלא גם (שוב) את אלי אוחנה שנפצע ויצא בדקה ה-20 וגם מאיר קדוש שנפצע. השניים הצטרפו לאיציק הוד, שנפצע ברשתית העין שבוע לפני כן. מגרש האימונים של בית"ר בבית וגן החל להזכיר את השכן ליד, בית החולים "שערי צדק". בבית"ר חששו שמכת הפציעות תפגע בקבוצה. למזלה של בית"ר מכבי ת"א סיימה רק בתיקו עם מכבי חיפה והפער צומק רק בנקודה.

לאחר המשחק מול בני יהודה ולפני המשחק מול הפועל פ"ת שנעל את הסיבוב השני, פקדה טרגדיה קשה את שחקן הקבוצה איתן מזרחי. אחיו יחזקאל (חזי) מזרחי נרצח ע"י מחבל בפיגוע דקירה סמוך לביתו בשכונת ארמון הנציב בירושלים.

איתן, שהיה בכושר מצוין, הבקיע את שערו הראשון העונה שבוע לפני נגד צפרירים חולון והיה בסגל הנבחרת הצעירה, קיבל את הידיעה כשהיה באימון של הנבחרת, הוא היה קשור מאוד לאחיו יחזקאל שליווה אותו בתחילת הקריירה. במשחק מול הפועל פ"ת בטדי, כיבדה הקבוצה את זכרו של יחזקאל מזרחי ז"ל בדקת דומיה.

במשחק עצמו גברה בית"ר 1:2 על פתח תקווה משערים של ניר מנחם וגרשנייב. בדקה התשעים, בפעם השנייה באותה העונה, קמו אלפי אוהדי בית"ר והריעו לשחקן יריב שהבקיע מול קבוצתם. הפעם זה היה לשער מצמק במספרת של מוטי איווניר, שלא מנע את הניצחון ואת שלוש הנקודות היקרות. הסיבוב השני של הליגה הסתיים, בית"ר סיימה אותו כמוליכה גאה כאשר היא שומרת על פער 3 הנקודות ממכבי ת"א.

פרסום משחקי הסיבוב השלישי זימן לבית"ר מפגש נוסף בבית מול הפועל פ"ת ואחריו משחק העונה בטדי מול מכבי ת"א. בית"ר ניצחה את פתח תקווה מכדור שבעט אילן אלהרר ופגע בגב של חרזי. שינה את כיוון הכדור ונתן לבית"ר ניצחון דחוק על פ"ת מה שהשאיר אותה בפער של 3 נקודות ממכבי ת"א רגע לפני משחק העונה בין השתיים.

תקופת השיא

איזה משחק זה היה… מסוג המשחקים שכל מי שהיה בהם יספר לנכדים, הוא יזכור בדיוק את העלייה למדרגות של משרד הכרטיסים "בן נאים" ואת הרגע הזה המיוחד שהחזיק את כרטיס המשחק בידיו כמי שמחזיק אוצר בלום. זה היה המשחק הראשון שטדי היה בו סולד אאוט והקופות כלל לא נפתחו, זה היה המשחק הראשון באותה עונה ששודר ישירות בטלוויזיה.

כל השבוע ניתחו כלי התקשורת את הרכבי הקבוצות, רובם טענו שלמכבי ת"א יתרון איכותי על בית"ר, אכן כאשר מפרקים את הקבוצה לשחקנים בודדים ייתכן ומכבי היתה איכותית יותר אך בית"ר היתה יחידה מגובשת ששיחקה כדורגל נהדר.

כתבות הצבע לאורך השבוע התמקדו בגיבור אחד, מי אם לא רונן חרזי. הנה הוא מסייר בשוק ליד שלט שמבשר שמעתה בירושלים "כל תפוז חרזי", הנה הוא יושב בפרלמנט של סימיקו עם האוהדים, חרזי מודה שהרעש התקשורתי הזה הלחיץ אותו.

"האמת? העדפתי לבוא עם פרופיל נמוך ואני אחד שבא מהפועל ר"ג, חששתי שהפרסום יעשה לי רע אבל זרמתי עם התקשורת. בסופו של דבר למזלי גם הבקעתי במשחק ויותר חשוב מזה לא הפסדנו והצלחנו לשמור על הפער בצמרת".

בית"ר פתחה את המשחק בסערה וכבר בדקות הראשונות כבשה שער מרגליו של אוחנה. חגיגת השער נקטעה באחת ע"י הנפת דגל הזויה של הקוון האלמוני נתן יולביץ'. שיינר נאלץ לפסול את השער למרות שלא היה נבדל. שוב זה קורה לאוחנה…

בית"ר המשיכה לתקוף והיתה טובה יותר ממכבי, אבל המחצית הסתיימה ב-0:0. למחצית השנייה עלתה מכבי נחושה יותר, עלתה ליתרון משער של אבי נמני, ואז הגיע הרגע של רונן חרזי.

דווקא במשחק לא גדול שלו הוא הוכיח בדיוק מאילו חומרים של חלוץ גדול הוא עשוי. כדור ארוך של אילן אלהרר עבר מעל הראש של אמיר שלח, חרזי נתן לו לקפוץ על הדשא ובעט פצצה בין אובארוב לקורה. רעידת אדמה הורגשה בירושלים באותו הרגע.

27 שנים אחרי, חרזי מספר: "זה היה שער מטורף, האמת הלך לי מול אובארוב בדרך כלל, אבל הרגשתי שכל הלחץ של כל השבוע מתנקז לאותו רגע ואחרי הגול פחדתי שהאצטדיון יתפוצץ. אם היינו חלילה מפסידים במשחק הזה לדעתי לא היינו מתאוששים ומאבדים את האליפות ולכן זה היה כל כך חשוב".

המשחק הסתיים בשיויון, בית"ר ראתה עצמה מאוכזבת מצד אחד כיוון שהיתה טובה יותר ונגזל ממנה שער חוקי למהדרין, מצד שני היא לא הפסידה למרות שכבר היתה בפיגור ושמרה על פער 3 הנקודות ממכבי ת"א.

משה קונסטנטין, אביו של שי קונסטנטין, שחקן בית"ר בהווה, שיחק באותו המשחק במדי מכבי ת"א וסיפר על האווירה מסביב: "אי אפשר לשכוח אוירה שכזאת. הר געש של אוהדים, משחק עונה ועוד בשידור ישיר (בתקופה בה כמעט ולא היו שידורים ישירים ממשחקי ליגה), כמובן שאני לא שוכח שהתעופפו כמה תפוזים. זה היה משחק תזזיתי מכיוון ששתי הקבוצות היו ברמה טובה ושווה. אני זוכר שהקהל של בית"ר עודד בכל המשחק, וגם בפיגור הם המשיכו להרים את השחקנים שלהם… אחד הקהלים…".

לאחר משחק העונה נגד מכבי ת"א המריאה בית"ר לתקופת השיא שלה באותה עונה ולפי דעתי לחודש הטוב ביותר בתולדותיה: 4 משחקי ליגה שיחקה בית"ר בחודש הזה מול קבוצות הצמרת בני יהודה, הפועל באר שבע, מכבי חיפה והפועל חיפה. בארבעת המשחקים האלה בית"ר הבקיעה 16 שערים ולא ספגה אפילו שער אחד. זה היה חודש בו שיחקה בית"ר כדורגל כפי שכל אוהד כדורגל חולם לראות את קבוצתו משחקת.

בית"ר היתה התגשמות החלום הרטוב של כל מי שאוהב כדורגל התקפי, היא הסתערה בחמת זעם על היריבות כמו שאדם בהתקף בולמוס מסתער על מקרר פתוח.

כאשר אוהדי בית"ר שרים "איך בית"ר משחקת כמו פעם", הם מתכוונים בדיוק לאיך שבית"ר שיחקה בחודש הזה. השחקנים רקדו על המגרש כאילו היה האצטדיון רחבת הריקודים של מועדון ה"אנדרגראונד" הוותיק, לצעירים ביניכם נשמע כאילו אני משתפך סתם, אבל צריך לראות כדי להאמין ומה שרואים בתקצירים לא תמיד מספר את הסיפור האמיתי.

אחרי משחק העונה שיחקה בית"ר משחק גביע מול בית"ר רמלה, עבורי כנער דתי בתקופה בה כל המשחקים היו בשבת זו היתה הזדמנות נדירה לחזות בפלא הזה מקרוב. בית"ר ניצחה 0:9 את אחותה הרמלאית האומללה ועלתה לשמינית גמר הגביע. בשבת שיחקה בית"ר בחוץ מול בני יהודה והתקופה הזאת היתה בעיקר שעתם היפה של שניים: אלי אוחנה, שנאלץ להתמודד עם מכת פציעות לאורך העונה ועם ביקורות ארסיות מכלי התקשורת, ויעקב שוורץ, שפתח את העונה מצוין ונרגע בהמשך (אך בסיבוב השלישי הראה בדיוק מה הוא שווה).

יעקב הלל פתח את החגיגה כבר בדקה החמישית, שוורץ ואוחנה הוסיפו צמד כל אחד ובית"ר פירקה את בני יהודה, לא סתם עוד קבוצה אלא השלישית בטבלה 0:5. שער חוקי נוסף של אוחנה (שלישי באותה עונה!!!) נפסל שוב ע"י השופט דאוד סוהיל.

שבוע אחר כך היתה הפועל באר שבע הקורבן התורן, עוד אחת שבית"ר רצתה לסגור איתה חשבון זכר לתבוסה בוסרמיל בסיבוב הקודם. מהמשחק הזה זכור בעיקר הניסיון של באר שבע לנצל את העובדה שבית"ר שיחקה בתלבושת כחולה ולעלות בצהוב (דבר שזקני העיר לא זוכרים שקרה להם) כשעלתה ב"ש לחימום חשבו אוהדי בית"ר שאלו גיבוריהם והריעו ואף השליכו חזיז לרגל המאורע. לקח זמן עד שהבינו שמדובר בכלל בשחקני באר שבע.

שום טריק לא עזר לויקו חדד ושחקניו. עוד מופע של הלהקה הירושלמית הסתיים בארבעה כדורים ברשת הבאר-שבעית, צמד של חרזי, אחד של אוחנה ועוד אחד יפהפה של שמוליק לוי שפשוט מוטט את החיבור של אסי רחמים. בסיום המשחק התבשרו שחקני בית"ר כי אלון מזרחי הבקיע צמד ובני יהודה ניצחה את מכבי ת"א, הפער צמח ל-6 נקודות והשחקנים שרו בחדר ההלבשה "רד אלינו אווירון" במחווה לחלוץ.

באמצע השבוע שיחקה בית"ר במסגרת שמינית גמר גביע המדינה מול הפועל עפולה, דווקא היריבה מליגה א הצליחה למתוח את עצביה של המובילה הלאומית ורק בדקה ה-80 דחק ניר מנחם מקו השער והעלה את בית"ר לרבע הגמר. בצעד טבעי ומתבקש הוחתם המאמן דרור קשטן לעונה נוספת.

שבת הגדול, אני חוגג שבת חתן של בר המצווה שלי ובית"ר מגיעה למשחק מול מכבי חיפה. תערוכת הפרחים בחיפה גורמת לכך שהמשחק מועבר לאצטדיון ר"ג ומקצרת את הדרך לאוהדי בית"ר. המשחק עצמו לא כוחות. בית"ר במשחק בינוני למדי ריסקה את מכבי חיפה.

את החגיגה פתח ולדימיר גרשנייב עם כדור עונשין מ-30 מ' שטס לחיבור של צ'אנוב, השוער הרוסי שלח רק מבט עצוב שליווה את הכדור, אם היה מנסה להדוף אותו היה כנראה מאבד יד מהפגז ששלח "גרשון". אוחנה מבישול של גרשנייב ויעקב הלל מבישול של שוורץ סגרו סיפור.בחדר ההלבשה התבשרו השחקנים על התיקו של מכבי ת"א בבאר שבע, מעידה שניבה תוך שבוע, הפער הגיע לשמונה נקודות וחלק מהאוהדים התחילו לקרר את השמפניות. היכולת של בית"ר והמעידות של מכבי ת"א הצביעו על כך שרק תרחיש דמיוני יגזול מבית"ר את התואר שכל כך הגיע לה.

זו גם היתה שעתם של העיתונאים והפרשנים להתהפך, אלה שלפני משחק העונה הסבירו מדוע מכבי ת"א איכותית יותר מבית"ר ואחרי משחק העונה אף פרסמו תחזית שבה הם צופים שמכבי תזכה באליפות בהפרש שערים. אותם עיתונאים בדיוק הסבירו את הסיבות ליתרון של בית"ר בצמרת הליגה.

בדיוק בימים בהם בית"ר ירתה ללא אבחנה החלו שמועות על עתידו של רונן חרזי, מחלוקות לגבי הבעלות על הכרטיס, שמות של קבוצות בארץ ובחו"ל שמתעניינות בו ואפילו דיבורים על כניסה להסגר שבהם בית"ר תממן את שכרו הופרחו באוויר. חרזי עצמו מספר כי "שום דבר לא הוציא אותי מאיזון באותם ימים ואם הייתי כבר יוצא מאיזון היה שם את דרור קשטן, מאמן ענק ופסיכולוג גדול שלא נתן לאף אחד לסטות מן הדרך.".

הקורבן הבא של הצהובים שחורים היתה הפועל חיפה. קולו של מאיר איינשטין המנוח, ששידר את המשחק, הלם בשער הראשון: רונן חרזי מן האגף השמאלי, אוחנה במרכז, גרשנייב מעט מאחור, גם שוורץ מצטרף. חרזי למרכז, אוחנה – הכדור הזה ברשת 0:1 לבית"ר ירושלים. שער נגיחה של אוחנה, שער נגיחה נוסף של תומר אזולאי, שער של שוורץ ולקינוח נגיחה של חרזי. גם הפועל חיפה נכנעה ללהקה של קשטן שדוהרת אקפסרס ולא עוצרת.

במהלך העונה הירבו לדבר על בית"ר כבלון שמתישהו יתפוצץ, כשבית"ר התפוצצה באמת כל הקבוצות בליגה הרגישו. 16 שערים בארבעה משחקים, 0 שערי חובה, החודש הטוב ביותר בתולדות בית"ר, כבר אמרתי.

הדחה כואבת ברבע גמר הגביע

בדיוק כשהחלו לדבר על כך שבית"ר מנצחת בלי סוף מאז עברה לתלבושת כחולה וזמרים כאלה ואחרים נכנסו לאולפן להקליט שירי אליפות נעצרה בית"ר, ככה זה כשלא טורחים להוסיף "מקסור" כשמדברים או כותבים.

בית"ר יצאה לבלומפילד למשחק מול הפועל ת"א שנערך בשרב כבד, נקלעה לפיגור מוקדם של 2:0 וחזרה למשחק משער של חרזי ועוד שער ביזארי לחלוטין של שמוליק לוי כשהגבהה שלו מצד ימין חדרה לשערו של מיקי דהאן שוער הפועל ת"א. מכבי ת"א ניצחה את הפועל חיפה וההפרש צומק שוב ל-6 נקודות. התיקו מול הפועל בישר את תחילתו של השבוע העצוב ביותר של בית"ר באותה שנה.

בית"ר הגיעה למשחק רבע גמר גביע המדינה בטדי כשהיה ברור לכולם כי היריבה מכבי נתניה, שרק באותו שבוע הבטיחה את הישארותה בליגה, תהיה רק משוכה קלה בדרך לחצי הגמר. היא לא לקחה בחשבון שהערב הזה הופך להיות כנראה התצוגה הגדולה ביותר של שוער אורח שטדי ראה מאז הוא קיים ואפילו עד היום. יהודה בוארון הוא האיש.

120 דקות שלמות בית"ר פשוט "שכבה" על השער של נתניה, אלון חלפון במשחק גדול שיתק את רונן חרזי, בוארון נעל את השער ואינספור המצבים שהגיעה אליהם בית"ר פשוט לא פגשו את הרשת.

בעיטות עונשין מ-11 מטרים. קזינו. לקבוצה הנחותה תמיד יש פחות מה להפסיד ומן הסתם היא פחות בלחץ. מותחן עצום ו-8,000 צופים בטדי לא מסוגלים לשבת. גרשנייב, הפנדליסט הקבוע של בית"ר, איתן מזרחי, יעקב שוורץ, רונן שוויג ואוחנה מדייקים בכל חמש הבעיטות. גם שפירא, קרגיל, אסי דומב הצעיר נתי עזריה ומשה גלאם לא מתרגשים ומכניעים את יעקב אסייג.

דרור קשטן ניגש לסרגיי טרטיאק וביקש ממנו לבעוט את הפנדל הבא, הבלם האוקראיני סירב ובמקומו ניגש המגן יעקב הלל שבעט כדור חלש ובוארון הדף. אלון חלפון ניגש להכריע את המשחק אבל יעקב אסייג בהדיפה מצוינת השאיר את בית"ר בחיים. ההרגשה היתה שלמרות הכל זו השנה של בית"ר וחצי הגמר יגיע.

אסייג עצמו ניגש לבעוט את הפנדל השביעי והכניע את בוארון, גבי פקר הנתנייתי עמד בלחץ והשווה. טרטיאק לא סירב הפעם ובלית ברירה ניגש ובעט פנדל חזק למרכז השער שהכניע את בוארון. סוקריסטוב הליטאי לא התרגש משריקות הבוז בטדי והשווה.

אל הכדור ניגש ניר מנחם בחוסר בטחון כאילו הרגיש שנגזר עליו לקבל את תפקיד הגיבור הטראגי של הערב הזה. הכדור שלו טס מעל מהמשקוף ובעצם שימש כבבואה לעונה המאכזבת שלו. ידו של אסייג קצרה מלהושיע שנית מול כדור העונשין של רונן גבאי. פנימה. חלום הדאבל של בית"ר מתנפץ לרסיסים.

"הגענו פייבוריטים למשחק הזה אבל לא היינו שאננים, הכדור פשוט לא נכנס ובוארון השוער של נתניה תפס יום מטורף ובכל רגע האמנו שבסוף זה יגיע. אני זוכר שהלל וניר מנחם החמיצו בפנדלים", משחזר חרזי. הם ויעקב אסייג היו השותפים שלי לנסיעה למרכז והיתה נסיעה עצובה במיוחד. היינו ראויים להיות לפחות בחצי הגמר וזו היתה אכזבה גדולה".

המשחק הזה זכור לי במיוחד באופן אישי, כתבתי כבר בעבר שהוא לימד אותי פרק בהלכות כיבוד הורים, חברי אסף ממן ז"ל שבא איתי ועם אחי למשחק החליט שבסיום 90 הדקות הוא חוזר הביתה משום שהבטיח לאמו לשוב בזמן. עידן טרום הטלפונים הניידים, אף אחד לא שיער בנפשו שבית"ר תזדקק להארכה. אסף התחייב על שעה, אסף יעמוד בה ולא משנה הארכה או פנדלים.

מאוכזבים יצאנו איתו הביתה, מקווים שנתבשר על איזה שער של בית"ר בהארכה, כשנכנסנו הביתה בישר לי אבי שהפסדנו בפנדלים.
שבע וחצי שנים לאחר המשחק הזה נפל אסף בעת שירותו הצבאי בתאונת דרכים. יהי זכרו ברוך.

הסירוב של טרטיאק לבעוט פנדל היה הדבר שהכי לא אפיין את הבלם האוקראיני שתכונתו הבולטת ביותר היא קור רוח. טרטיאק הגיע לבית"ר מצ'רנמורץ' אודסה ותוך זמן קצר קיבל את התואר ה"בלם הזר הטוב ביותר בארץ" שהיה שייך בלעדית לאלכסנדר פולוקארוב ממכבי ת"א. טרטיאק היה אמנם מעט איטי אך חיפה על כך בקילוגרמים של ביטחון וטונות של חכמת משחק.

המיקום והקלאסה גרמו לכך שבית"ר האריכה את חוזהו שוב ושוב. בלמים כמו תומר אזולאי, אסי דומב, אריק בנאדו, אהוד כחילה ואלון חרזי פרחו לידו כפי שחלוצים כמו דיגמי וחרזי פרחו ליד אוחנה. שוערים הרגישו שלפניהם קיימת חומה בצורה. כמה חבל שאת הקריירה המפוארת שלו בבית"ר סיים טרטיאק בפנדל מוחמץ בגמר הגביע מול הפועל ת"א. לאחר פרישתו מכדורגל המשיך טרטיאק בתפקידים מקצועיים שונים במחלקת הנוער, הוא קיבל אזרחות ישראלית וילדיו גדלו כישראלים לכל דבר.