חזרה נפרדים מאבינועם בוכריס: "נלחם כל הזמן כדי לראות את בית"ר"
את המקרה של אבינועם בוכריס ז"ל כמעט כל אוהד בית"ר מכיר. אבינועם, איש מקסים ואהוב, נפטר השבוע בגיל 29, לאחר שלקה במחלת ה-ALS עם סיום שירותו הצבאי כלוחם בחיל השריון.
בחודשי הקיץ של שנת 2014, שימש בוכריס כנהג טנק במבצע "צוק איתן". לאחר המבצע אף קיבל אות הצטיינות על הצלת חבריו ליחידה שספגו פגיעת טיל ישירה בזמן שפעלו ברצועת עזה. לקראת שחרורו מצה"ל החל אבינועם לסבול מבעיה בריאותית שהתבררה לבסוף כמחלת ניוון שרירים. המחלה פגעה קשות בבריאותו ובהמשך רותק אבינועם לכיסא גלגלים ויכולת הדיבור שלו נפגעה גם היא.
לאחר גילוי המחלה, רופאיו העריכו כי לא נותרו לו יותר מ-3 שנים לחיות, אך בזכות שמחת החיים שלו ורוח הלחימה שהיה ידוע בה, ניצח את תחזיות הרופאים. למרות כל הקשיים, הוא נלחם להמשיך ולחיות כמה שאפשר עד הרגע האחרון וגם כשכבר היה קשה, המשיך להגיע לטדי כדי לראות את בית"ר שכל כך אהב.
אבינועם היה ידוע בשמחת החיים, בחיוך וביכולת שלו לאסוף סביבו חברים רבים. חבריו מתארים אותו "כאדם שכל אחד מאיתנו היה שמח להיות חבר שלו". מספרים עליו שהוא היה "היפראקטיבי" ותמיד חייב לפעול. הוא תמיד דאג להזיז את חבריו לעשות דברים ולשמוח.
אלון, חברו מהמכינה סיפר לאתר הרשמי: "אבינועם הגיע למכינה והיו עליו שמועות כ"אגדת כדורגל", לאחר כל גול שהיה כובש במשחקים היה צועק יאללה בית"ר". עוד הוא מספר: "במהלך משחק כדורגל במגרש אספלט, אבינועם התרומם למספרת שלא הייתה מביישת את מסי וכבש שער לחיבורים".
"בזמן המכינה היינו הולכים למשחקים רבים של הקבוצה, תמיד עם הצעיף של בית"ר". למרות המחלה והקשיים הרבים שמביאה המחלה, אבינועם דבק באהבתו לכדורגל, "גם כשהוא יכל רק לראות ולא לדבר, חברים היו לוקחים את אבינועם מהבית בשילה, מרחק של שעה וחצי נסיעה. הוא נלחם רק כדי להגיע לטדי ולראות את הקבוצה שכל-כך אהב". במהלך אחד מן המשחקים, זכה אבינועם לכבוד מהקהל וקיבל תמיכה ועידוד להמשך המלחמה במחלה.
במהלך שנות המחלה, התגייסו חבריו מהצבא, לטפל בו ולנסות לשפר את מצבו ע"י בילויים ותמיכה רבה. הם שכרו דירה בכפר יונה והוא עבר לגור איתם ב-"קאסה לה בוכריס", כל זאת על מנת לשמח אותו ולנסות לשפר את מצב רוחו.
במהלך מבצע גיוס תרומות בכדי לממן טיפולים יקרים אשר יכלו לשפר את מצבו, כתב אבינועם פוסט מרגש בפייסבוק: "אז אחרי חמש שנים, כן, חמש שנים של ניסיון להתמודד עם המצב ועם הכאבים הנלווים למחלה, אני ממשיך להתמודד איתם על הצד הטוב ביותר שאפשר. אני אופטימי, אני מסתכל רק קדימה ובכל דבר אני משתדל לראות את הטוב גם שזה נראה בלתי אפשרי".
יהי זכרו ברוך.
