חזרה מתגעגעים לבית"ר? אתם לא היחידים
אנחנו סופרים כבר שבועיים לתוך הפגרה, כשלפנינו עוד שבוע אחד אחרון להחזיק מעמד. הימים עוברים לאט, המחוגים בשעון לא זזים, וזה מתחיל להרגיש כמו נצח.
יש כאלה שמתייחסים לפגרה בתור זמן טוב לנוח, להשקיע קצת בילדים, בעבודה ובעצמם. לקחת הפסקה מכל הטירוף של הליגה, הלחץ בחזה ופשוט לנשום ולהרגיש שפויים. אבל אותי? אותי הפגרה משגעת. אז למה אני כל כך מתגעגעת?
אני מתגעגעת כי בינינו יום בלי בית"ר זה הרבה, אז שלושה שבועות?
אני מתגעגעת כי נמאס לשמוע על הרכבת ממשלה, אותי מעניין את מי ירכיבו מול הפועל!
אני מתגעגעת כי כבר התחיל להיות קר, ואין דבר שמחמם יותר מאשר להגיע בטירוף לאצטדיון ולקפוץ ביציע.
אני מתגעגעת כי כמו ש"יום בלי חיוך הוא יום מבוזבז", "יום בלי בית"ר" מבוזבז אפילו יותר.
אני מתגעגעת לנסיעה למשחק, כששמים שירים בפול ווליום באוטו ומוציאים את הצעיף שיתנפנף מהחלון.
אני מתגעגעת כי שום משחק ענק בדרום אמריקה או אירופה לא שווה למחצית אחת פה.
אני מתגעגעת ל-3 בייגלה ב-10 מחוץ לאצטדיון כשכולם בכלל עסוקים בלפלס את הדרך החוצה.
אני מתגעגעת כי יום שיש בו משחק זה היום היחיד שעובר כל כך לאט אבל גם נגמר כל כך מהר.
אני מתגעגעת לאדרנלין שבבוקר של המשחק, לציפייה שהולכת אתך לכל מקום.
אני מתגעגעת כי בתכלס אפילו יום ראשון מרגיש ממש סבבה כשיש בסוף שלו משחק.
אני אפילו מתגעגעת לתור בכניסה לבידוק, כשכולם לא מפסיקים לחפור מסביב…
אבל אני הכי מתגעגעת כי אני יודעת שאחרי הפגרה יש משחק מול הפועל תל אביב, ואיך אפשר להיות סבלני וליהנות מהחופש כשזה מה שמחכה בסופו? אני אהיה שם. ואתם?
