כללי

שנות ה-30 וה-40  |  שנות ה-50  |  שנות ה-60  |  שנות ה-70  שנות ה-80  |  שנות ה-90  |  שנות ה-2000 


שנות ה-30 וה-40
מועדון הכדורגל בית"ר ירושלים נוסד בשנת 1936 בירושלים ע"י דוד הורן שהיה ראש קן בית"ר בעיר ירושלים, וסגנו שמואל קרישטיין. השניים ראו לנגד עיניהם קבוצה שיש בה "הוד" ו"הדר" שהם שני המאפיינים החשובים ביותר בכל בית"רי באשר הוא.
בשנותיה הראשונות הייתה קבוצת הכדורגל של בית"ר ירושלים קבוצה חובבנית ששיחקה על "מגרש הבננות" שעמד קרוב ל"קן" הבית"רי בירושלים – מה שסימן כבר אז על הקשר הפוליטי לקבוצה. בהרכב הקבוצה שיחק באותם שנים חיים קרופו שהפך במשך השנים לשר בממשלת ישראל.

ב-8 באוגוסט 1947 פרסם הנציב הבריטי פקודה על פייה תנועת בית"ר היא איננה תנועה חוקית וכתוצאה מכך נפגעה גם קבוצת הכדורגל של בית"ר ירושלים שרבים משחקניה היו חיילים באצ"ל – אותה מחתרת שפעלה כנגד הבריטים. על מנת לאכוף את הפקודה, שונה שמה של בית"ר ירושלים ל "נורדייה ירושלים" – אותה גברת בשינוי אדרת. באותם שנים כיכב בקבוצה החלוץ סימון אלפסי שנחשב עד היום לאחר משחקניה הגדולים של המועדון.

שנה לאחר מכן, עם ההכרזה על הקמת מדינת ישראל ויציאתם של הבריטים משטחי ישראל, חזר שמו של המועדון ל "בית"ר ירושלים" וסמל הקבוצה נקבע לסמל המנורה.

שנות ה-50
שנות החמישים אופיינו בעיקר כשנות העלייה והירידה של המועדון. בשנת 1954 העפילה הקבוצה לראשונה בתולדותיה לליגה הראשונה, אך בתום אותה עונה ירדה הקבוצה בחזרה לליגה ב (שהייתה אז הליגה השנייה) בעונה שבה מרבית שחקניה בסגל סגרו את עונתם ה-14 במועדון, גילם המופלג נתן את אותותיו בירידה. בשנת 1958 זכתה בית"ר ירושלים באליפות הליגה השנייה – אך לא העפילה לליגה הראשונה בשל שינוי מבנה ליגות והקפאת העליות.

שנות החמישים סימנו את התחלת בניית הקהל של בית"ר ירושלים. הוא הורכב ברובו מאנשי תנועת חירות שסבלו באותה העת מאפליה קשה מצד הממסד – אזרחים רבים שסבלו משלטון מפא"י ומהאפליה המכוונת, מצאו מקום מקלט בקבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים שהזדהתה באופן מובהק עם הצד הימני של הפוליטיקה וסבלה באותה העת מהממסד. במגרש הביתי בימק"א מצאו אותם אוהדים את ביתם.

שנות ה-60
בראשית שנות ה-60 ולאחר כעשרים שנה, החליט מנהל הקבוצה שמואל קירשטיין לפנות את הבמה ולעזוב את המועדון. את מקומו תפס אלי גבאי שמיד לאחר שנכנס לתפקידו החדש החליט שיש לשנות את צבעי הקבוצה שעד לאותה העת היו שחור-לבן. לאחר התלבטות קלה נפל הפור על הצבע הצהוב. ב-8 באוקטובר 1960 שיחקה בית"ר ירושלים לראשונה בתולדותיה בחולצה הצהובה. היה זה במשחק הביתי בימק"א נגד מכבי חדרה, משחק בו ניצחה הקבוצה 1-2 וזכתה לתגובות חיוביות מצד הקהל על צבע החולצה החדש.

במהלך שנות ה-60 עשתה בית"ר ירושלים את מירב המאמצים על מנת לשוב לליגה הלאומית – הליגה הבכירה באותה העת. שחקן הרכש הבולט בתחילת שנות השישים היה היהודי הארגנטינאי סמואל רזניק שהגיע תחילה כשחקן ולאחר מכן הפך למאמן.
עונת 1966-1967 התארכה לעונה נוספת בעקבות מלחמת ששת הימים ובתום צמד העונות רשמה בית"ר ירושלים חזרה מחודשת לליגה הלאומית. באותה העת פיארו את סגל הקבוצה אגדות כדורגל כדוגמת ד"ר ראול גלר, אודי רובוביץ’, שאול מזרחי, שמעון צ’רנוחה כשמעליהם ניהלו את הקבוצה האחים לייזי ורובי ריבלין. ניצחון 0-1 בתום העונה על רמת עמידר משער של אודי רובוביץ’ העניק למועדון את העלייה לליגה הלאומית וליצירת המשפט המפורסם: "מי דפק את עמידר? אודי חמודי".

שנות ה-70
חציו הראשון של העשור לא בלט בהישגים יוצאי דופן אך הצמיח את מי שישנה בשנים הבאות את עתידו של המועדון. עמנואל שפר שקיבל את שרביט האימון, העלה לקבוצה הבוגרת נער צעיר בן 16 בשם אורי מלמיליאן שהפך במו רגליו את המועדון למועדון מרכזי בכדורגל הישראלי.

עונת 1974-1975 הייתה עונה לא קלה. הקבוצה ריצתה עונש רדיוס בגין התפרעות האוהדים בסיום העונה שקדמה לה (ליל הצינורות בפ"ת) והתקשתה הן במישור המקצועי והן במישור הכלכלי. מלמיליאן בעונתו השנייה במועדון לא הצליח לעזור לקבוצה להישאר בליגה הראשונה ובתום העונה הסדירה סיימה בית"ר ירושלים במקום ממנו יורדים לליגה השנייה. אבל אז קרה דבר מפתיע – שני חברי כנסת צעירים, אוהד אולמרט ויוסי שריד שהיו בוועדת הספורט של הכנסת, בדקו שחיתויות וגילו מספר משחקים לא כשירים בליגה. בעקבות כך הוחלט בצעד חריג על הקפאת העולות והיורדות, מה שהשאיר את בית"ר ירושלים בליגה הלאומית. באותה עונה הפסידה הקבוצה בגמר גביע המדינה להפועל כפר-סבא.

בעונה הבאה 1975-1976 רשם המועדון את הזכייה הראשונה בהיסטוריה בתואר כלשהו. אחרי מפח הנפש עונה קודם לכן, הפעם ניצחה בית"ר ירושלים בגמר 1-2 את מכבי ת"א בניצוחו של אורי מלמיליאן במגרש וניסים בכר על הקווים. סדרת משחקים לא טובים בתום העונה אף מנעה מהקבוצה את הזכייה באליפות.

בעונת 1978-1979 רשמה בית"ר ירושלים זכייה שנייה בגביע כשבגמר ניצחה שוב את מכבי ת"א בתוצאה 1-2. בסיום המשחק סיים גם היו"ר קובי ריבלין את תפקידו בקבוצה לאחר שהודיע כי אין בכוונתו להמשיך לעונה הבאה.

שנות ה-80
בתחילת שנות ה-80 צמח שחקן נוסף שעתיד לשנות את פני המועדון – אלי אוחנה שמו. בעונת 1980-1981 שיחקה בית"ר ירושלים בליגה השנייה ואוחנה בעונתו הראשונה בקבוצה הבוגרת עזר לקבוצתו לחזור לליגה הלאומית.

עונת 1983-1984 תירשם כאחת העונות ה"קשות" שידע המועדון. הקבוצה דהרה אל עבר תואר האליפות ואף פתחה פער של 13 נקודות ממכבי חיפה השנייה בטבלה. אלא שיכולת לא טובה במחזורי הסיום צמצמה את הפער ובמשחק הנעילה מול הפועל ת"א בימק"א, הייתה זקוקה הקבוצה לתיקו או לניצחון. צמד של משה סיני העניק להפועל ת"א ניצחון שהקנה למכבי חיפה את האליפות, מאז אותו משחק הפכה הפועל ת"א ליריבה הספורטיבית הגדולה ביותר של בית"ר ירושלים.

בעונת 1984-1985 זכתה בית"ר ירושלים בגביע השלישי בתולדותיה והשני באותו עשור אחרי ניצחון על מכבי חיפה בגמר. בעונת 1985-1986 זכה המועדון בגביע נוסף הפעם לאחר ניצחון על שמשון ת"א בגמר.

מומנטום התארים נמשך גם בעונה שלאחר מכן. בעונת 1986-1987 זכתה בית"ר ירושלים בתואר האליפות הראשון שלה. תחת הנהגתם של אלי אוחנה ואורי מלמיליאן במגרש ודרור קשטן על הקווים, רצה הקבוצה לאליפות ועשתה היסטוריה. בכל אותה עונה שיחקה בית"ר ירושלים את משחקי הבית שלה באצטדיון בלומפילד בת"א בעקבות מצבו הרעוע באותה העת של המגרש הביתי ימק"א.

בעונת 1988-1989 זכה המועדון בגביע השלישי באותו עשור והחמישי בסך הכל אחרי ניצחון בגמר על מכבי חיפה. היה זה משחקו האחרון של אורי מלמיליאן בבית"ר ירושלים, משחק בו צפה אלי אוחנה כאוהד אחרי שעזב קודם לכן לקריירה קצרה בחו"ל.

שנות ה-90
בתסריט דומה של העשור הקודם, פתחה בית"ר ירושלים את העשור בליגה הארצית (הליגה השנייה בטיבה). בעונת 1990-1991 החליט אלי אוחנה לחזור לקבוצת נעוריו ולעזור לה לחזור לליגה הלאומית. במגרש החדש "אצטדיון טדי" שנבנה בשכונת מלחה בירושלים, חזר המועדון למקומו הטבעי ובתום העונה העפיל בחזרה לליגה הלאומית.

עונה לאחר מכן שב דרור קשטן לאמן את הקבוצה וביחד עם שחקן הרכש מהפועל ר"ג – רונן חרזי, הפתיעה הקבוצה כשזכתה בתום העונה באליפות השנייה בתולדותיה. עונה זאת סימנה גם את השינוי במעמד הקבוצה – העובדה שהאליפות נלקחה במגרש החדש במלחה הגדילה באופן חד את כמויות האוהדים שהחלו להגיע למשחקים וזאת בעקבות הקיבולת הגדולה של האצטדיון החדש.

האליפות בעונת 1992-1993 החזירה את בית"ר ירושלים לקדמת הבמה ובעונת 1996-1997 זכתה הקבוצה באליפות נוספת תחת המאמן אלי כהן. הייתה זאת אחת האליפויות היפות באותו עשור, אלי אוחנה בגיל 33 סחף את הקבוצה לאליפות עם 14 שערים ובעזרתם של יוסי אבוקסיס, סטפן שאלוי ואיציק זוהר. בסיום אותה עונה הוענקה לבית"ר ירושלים צלחת אליפות – הראשונה שהעניקה אי פעם ההתאחדות לקבוצה בישראל. בתום העונה נבחר אוחנה לשחקן העונה של הליגה.

עונה לאחר מכן חזר דרור קשטן לקדנציה שלישית בבית"ר ירושלים. ציפיות רבות נתלו מסביב לקבוצה לאור האליפות שקדמה בעונה שקודם לכן. אחרי מכירת כוכבים מאסיבית וללא אלי אוחנה שנפצע במחזור השביעי וסיים את העונה בעקבות הפציעה, הקושי לשחזר עוד אליפות היה גדול מאוד. מספר שחקני רכש חדשים ביניהם ניר סביליה, אישטוואן האמר והשאלתו של אלון חרזי ממכבי חיפה - עזרו למועדון לזכות באליפות שנייה ברציפות ורביעית בסך הכל. שני מחזורים לתום העונה ניצחה הקבוצה 2-3 את הפועל בית שאן משער בדקה ה-90 של פישונט, הניצחון בקריית אליעזר העניק למועדון את אחת מהאליפויות המתוקות בהיסטוריה וזאת לאור המאבק בצמרת עם הפועל ת"א.

בסוף שנות ה-90 הגיעה בית"ר ירושלים פעמיים למעמד גמר גביע המדינה ובשני המשחקים פגשה את הפועל ת"א. שני המשחקים הגיעו עד להכרעה של בעיטות עונשים מ-11 מטרים. מה שהיה אמור לסיים את העשור הטוב ביותר של בית"ר ירושלים הפך למפח נפש כשבשני המשחקים הפסידה בסופו של דבר הקבוצה. אלי אוחנה שפרש ממשחק פעיל, מונה למאמן בעונת 1999-2000 והוליך את הקבוצה בעונתו הראשונה כמאמן עד לגמר הגביע.

שנות ה-2000
המילניום החדש הביא עימו שינויים גם במועדון הכדורגל בית"ר ירושלים. לאחר שנים רבות בהם הקבוצה התקיימה כאגודה, לראשונה בתולדות המועדון הוא נמכר בתחילת המילניום לבעל בית פרטי – גד זאבי.

רכישת הקבוצה על ידי בעל בית פרטי גרמה למסע רכש נוצץ של כוכבים ביניהם ג’ובאני רוסו שהגיע מהאלופה הפועל חיפה ביחד עם מאמנו אלי גוטמן, אלון מזרחי מלך השערים בכל הזמנים ובלם הנבחרת אמיר שלח. במרבית שלבי העונה הוליכה הקבוצה את הליגה, אך סוף עונה עגום שלווה בעזיבה של גוטמן – גרם לקריסה של המועדון. בתום העונה הודיע גד זאבי כי הוא עוזב את המועדון וגרם לאחד התקופות הקשות ביותר שידעה הקבוצה.

בקיץ 2001 נשלח המועדון להליך פירוק, בסיומו רכשו את הקבוצה אנשי העסקים מאיר ושאול לוי, ששון שם טוב ומאיר פניג’ל. השנים הבאות היו שנים בהם נאבק המועדון על מקומו בליגה – אך במקביל בנה את השלד שבעתיד יהיה חלק מהחזרה לקדמת הבמה.

בעונת 2003-2004 מונה אלי אוחנה למאמן המועדון בקדנציה השנייה שלו בקבוצת נעוריו. אוחנה גיבש קבוצה צעירה שכללה שחקנים בני 18 כדוגמת עמית בן שושן, אבירם ברוכיאן, ברק יצחקי, מאור מליקסון, אלירן דנין ושלומי ארבייטמן. במשך שנתיים אימון אוחנה את המועדון ובעונתו השנייה סיים במקום הרביעי בליגה והשיג את הכרטיס למפעל האינטר טוטו האירופאי.

קיץ 2005 סימן פרק חדש במועדון. אחרי חצי עשור בה היה המועדון בשולי הבמה, הגיע המיליארדר הרוסי ארקדי גאידמק ורכש את המועדון מידיהם של מאיר פניג’ל, מאיר לוי ושאול לוי. אלי אוחנה שפוטר מהמועדון בתחילת שנות ה-2000 לאחר שהמועדון נרכש בידי גד זאבי, מצא בספטמבר 2005 שוב את דרכו מחוץ לקבוצה אחרי שכינס מסיבת עיתונאים והודיע על התפטרות בעקבות ראיון של גאידמק בו טען כי "אוחנה הוא לא מנהיג". עוזרו של אוחנה-גיא עזורו מונה למאמן זמני ולאחר כחודשיים נחת במועדון המאמן הצרפתי לואיס פרננדס.

פרננדס הביא עימו מספר כוכבים ביניהם השחקן הצרפתי ג’רום לרואה, דויד אגאנזו שגדל בריאל מדריד, פאבריס פרננדס שהגיע מבולטון וגל אלברמן שחזר מטנריף. בתום העונה סיימה הקבוצה במקום השלישי בטבלה ופרננדס הודיע על עזיבה, אך התשתית לעונה הבאה הונחה.

עונה לאחר מכן,עונת 2006-2007 חתמו בקבוצה סוללת כוכבים ביניהם מיכאל זנדברג ואריק בנאדו שהגיעו ממכבי חיפה, שמעון גרשון שהגיע מהפועל ת"א, טוטו תמוז מהפועל פ"ת,דרק בואטנג מסולנה השבדית ובנוסף לשחקני הבית שצברו ניסיון כדוגמת אבירם ברוכיאן, ברק יצחקי ועמית בן שושן, היעד היה ברור – זכייה באליפות. המאמן הארגנטינאי אוסוואלדו ארדילס חתם במועדון אך לאחר שלושה מחזורים פוטר. במהלך בזק הוחתם שוער העבר יוסי מזרחי שהוביל את המועדון לזכייה באליפות בתום העונה. עשור לאחר הזכייה האחרונה באליפות – חזרה בית"ר ירושלים למרכז הבמה. בתום העונה סיים מזרחי את תפקידו בקבוצה ובמקומו מונה המאמן יצחק שום. בתום העונה זכה מיכאל זנדברג בתואר שחקן העונה. הקפטן איציק קורנפיין פרש ממשחק פעיל ומונה למנכ"ל המועדון.

עונת 2007-2008 תכנס לספרי ההיסטוריה כעונה הטובה ביותר של המועדון. סוללת הכוכבים מהעונה הקודמת המשיכה וללא קושי רב סיימה הקבוצה את העונה במקום הראשון בפער של 9 נקודות ממכבי נתניה סגניתה. ב-13 במאי 2009 נערך גמר גביע המדינה בו פגשה בית"ר ירושלים יריבה וותיקה – הפועל ת"א. בדיוק כמו בצמד המשחקים בפעמיים הקודמות בהם הגיע המועדון לגמר, גם הפעם המשחק נשלח לבעיטות הכרעה מ-11 מטרים. טברקטו קאלה שעמד בין הקורות עצר את הפנדל האחרון של הפועל ת"א ושלח את הקבוצה לחגוג זכייה בדאבל היסטורי. היה זה סגירת מעגל היסטורית. בתום העונה נבחר גל אלברמן לשחקן העונה רגע לפני שהוא עזב לבורוסייה מינשנגלאדבך הגרמנית.

קיץ 2008 היה קיץ שחור עבור המועדון. אחרי ניצחון ביתי 1-2 על ויסלה קרקוב הפולנית במסגרת מוקדמות ליגת האלופות, הובסה הקבוצה 0-5 בפולין ומשבר נרשם מסביב למועדון. ארקדי גאידמק שהתאכזב מההפסד – הודיע שלושה חודשים לאחר מכן על הפסקת התמיכה במועדון לאחר שהשקיע לא פחות מ-400 מיליון שקלים, יצחק שום פוטר חודש לאחר ההפסד בקרקוב ושבוע לפני שהמאמן פוטר, נשלח גם היו"ר דאז אלי ארזי לביתו לאחר כהונה של שנה וחצי. אל משבצת היו"ר החדש נכנס מי שהיה שנה קודם לכן מנכ"ל המועדון ולפני כן קפטן הקבוצה ושוערה במשך 12 שנה – איציק קורנפיין.
את מקומו של יצחק שום תפס ראובן עטר ובעונה בה ריחף חוסר וודאות לגבי עתידו הכלכלי של המועדון, הצליח המאמן להוביל את הקבוצה עד לגמר הגביע. במעמד הגמר פגשה בית"ר ירושלים את האלופה הטרייה מכבי חיפה וניצחה אותה 1-2 משערים של אבירם ברוכיאן והמגן הצ’יליאני כריסטיאן אלברז. חגיגות הזכייה בגביע היו מהולות בעצב לאור חוסר הוודאות של הקבוצה ללא תמיכתו של גאידמק. במהלך פגרת הקיץ שוחררו שלושה שחקנים ביניהם יואב זיו, דרק בואטנג ומשה אוחיון. בתום העונה עזבו את המועדון השוער טברקטו קאלה והקשר מיכאל זנדברג – שניים שהיו שותפים לדאבל ההיסטורי. הקפטן דוד אמסלם פרש בתום העונה.

קיץ 2009 היה כמעט שחזור של קיץ 2001 אז מצא המועדון את עצמו בהליך פירוק. עם התחייבויות של כ-50 מיליון שקלים וללא מימון של הבעלים ארקדי גאידמק, נקלע המועדון למבוי סתום וסכנת הפירוק בפעם השנייה בתוך עשור ריחפה מעל המועדון.
הישועה הגיע מכיוון איש העסקים גומא אגיאר שהסכים להיות הספונסר של המועדון ולהזרים 4 מיליון דולרים שיאפשרו לקבוצה להתקיים ללא צורך בפנייה לפירוק. במקביל ערך היו"ר קורנפיין סבב שיחות עם השחקנים והצליח להגיע איתם לסיכום על פיו הם יקצצו את החוזים שלהם ב-50 אחוזים. כך למעשה הצליח המועדון לפתוח את העונה כשעל הקווים חזר לעמוד המאמן יצחק שום. בעונה הפכפכה למדיי זכתה הקבוצה בגביע הטוטו (המפעל השלישי בחשיבותו) וסיימה את העונה במקום החמישי. בתום המחזור ה-23 לאחר הפסד להפועל חיפה, עזב יצחק שום את תפקידו ובמקומו מונה עוזרו דוד אמסלם – שפרש רק מספר חודשים קודם לכן מכדורגל פעיל. תחת הדרכתו של אמסלם סיימה הקבוצה במקום החמישי.

בחודש יולי 2010, 21 שנים בדיוק לאחר שעזב את המועדון כשחקן פעיל, שב אורי מלמיליאן לבית"ר ירושלים, הפעם לעמדת המאמן. סגירת המעגל הייתה מרגשת הן עבור מלמיליאן, הן עבור המועדון ובעיקר עבור האוהדים. אלא שהרומן בין הצדדים לא החזיק מעמד עד לתום העונה ובתום המחזור ה-18, לאחר הפסד ביתי 0-2 למכבי פתח תקווה, החליט המאמן ביחד עם יו"ר הקבוצה איציק קורנפיין לסיים את תפקידו. מלמיליאן עזב את הקבוצה עם המון אהבה והבטיח להישאר תמיד אוהד הקבוצה, במקומו הוחתם רוני לוי שסיים מספר חודשים קודם לכן קדנציה קצרה בקבוצת אוניארה הרומנית.תחת הדרכתו של רוני לוי, התרחקה הקבוצה ממאבקי התחתית ולפני תום העונה הבטיחה את הישארותה בליגה. לוי עזב את המועדון במהלך קיץ 2011 לטובת משרת אימון בסטיאווה בוקרשט, עוזרו דוד אמסלם מונה למאמנה הראשי של בית"ר ירושלים, אך אחרי שני משחקים במסגרת גביע הטוטו לפני פתיחת עונת 2011-2012, התפטר אמסלם ועזב את המועדון.

בפתיחת עונת 2011-2012 מונה יובל נעים למאמנה של בית"ר ירושלים. את העונה פתחה הקבוצה עם שלושה ניצחונות ליגה רצופים, אך ההמשך לא היה מבטיח ולאחר 24 מחזורים והדחה מגביע המדינה בשלב הראשון על ידי בני לוד, התפטר יובל נעים מתפקידו ובמקומו מונה אלי כהן שהגיע לקדנציה שלישית בבירה. בשני המשחקים הראשונים תחת כהן, רשמה הקבוצה תיקו ביתי מול מכבי ת"א והפסד חוץ למכבי חיפה, אך לאחר מכן הושגו 8 ניצחונות רצופים שהפכו לשיא הניצחונות באותה עונה. אחרי עונה לא פשוטה, סיימה בית"ר ירושלים במקום התשיעי בטבלה עם 50 נקודות, כהן הוחתם לעונה נוספת כמאמן הקבוצה.

בקיץ שלפני עונת 2012-2013 נקלע המועדון למשבר תקציבי שאיים על המשך פעילותו, אוהדי הקבוצה התגייסו במסגרת עמותת האוהדים והזרימו לקבוצה כשני מיליון שקלים ויחד עם אנשי עסקים סייעו לה לעמוד על רגליה ולפתוח עונה, בעמדת המאמן עמד אלי כהן בקדנציה השלישית שלו בבית"ר. בינואר גאידמק ניסה לגייס כספים באמצעות מכריו בצ’צ’ניה והחתים שני שחקנים מטרק גרוזני דבר שעורר את מחאתם של רבים מהאוהדים שהפסיקו להגיע למשחקי הקבוצה. בית"ר שבאותה עת היתה במקום הרביעי הדרדרה ונלחמה עד סוף העונה על חייה והבטיחה את השארותה בליגה במשחק חוץ קשה מאוד באיצטדיון דוחא מול בני סכנין במחזור האחרון.

עמותת אוהדי בית"ר ירושלים שהתגייסה לסייע למועדון בקיץ שקדם לעונת 2012-2013 המשיכה בפועלה ויצרה במהלך מחאת האוהדים קשר עם אלי טביב ובסיוע בית המשפט שלושה שבועות לפני תחילת עונת 2013-2014 סיימה את עידן ארקדי גאידמק במועדון והחלה את עידן אלי טביב.

עונת 2013-2014 נפתחה עם בעלים חדש, אלי טביב. אלי טביב הזרים לקופת המועדון כספים רבים שייצבו אותה והסירו את האיום על המשך קיומה. אלי טביב הציב אלי כהן אחר בעמדת המאמן והחתים עבורו שחקנים רבים על פי בחירתו. אלי טביב הגיע לבית"ר על גלי האהדה של האוהדים וזוכה מהם לשיתוף פעולה רחב ומקבל תמיכה חוצת מחנות ביציעי הקבוצה, צעירים ומבוגרים, ירושלמים ולא ירושלמים, יושבי היציע המזרחי ויושבי היציע המערבי. בית"ר ירושלים פתחה את העונה מחוץ לטדי עקב השיפוצים באיצטדיון, חזרה לארח באיצטדיון טדי במחזור השישי מול הפועל ת"א ושחקניה העניקו לבעל הבית, אלי טביב, ל30 אלף האוהדים ביציעים ומאות אלפים בבתים - נצחון קטן שגרם לאושר גדול ולהתפרצות שמחה שלא נראתה בטדי שנים.אם כבר נזכיר את המשחק נגד הפועל ת"א, במשחק הבית הראשון בטדי המחודש ונשבר שיא הצופים בליגה ובטדי ועומד על 30 אלף צופים. באוקטובר 2013 ערך המועדון ערב גאלה באולמי VIEW בתלפיות, ששודר בטלויזיה, בהשתתפות אנשי עסקים, שחקנים, זמרים ואנשי המועדון ומיתג את בית"ר ירושלים מחדש כמועדון מוביל.  בדצמבר 2013 אחרי 3 הפסדים רצופים ואובדן סבלנות של הקהל הוחלף המאמן אלי כהן ברוני לוי שחזר לקדנציה שנייה בבית"ר ירושלים.









חזורחזור פייסבוקהוסף לפייסבוק שלח לחברשלח לחבר הדפסהדפס

ניר דבח

ביתר ירושלים