עושים כבוד: רענן דרעי

עושים כבוד: רענן דרעי

כתב: bfc_editor


 

הוא שיחק לצד הכוכבים של שנות ה-90 המוצלחות של המועדון ולא בלט מבחינה תקשורתית, אבל על המגרש עשה המון "עבודה שחורה" למען הקבוצה ולא מעט פעמים "סגר חורים" במגוון תפקידים הגנתיים. תעשו כבוד למספר 13 – רענן דרעי!

מאת רועי נעים

דרעי, שגדל במחלקת הנוער של המועדון החל מגיל 8, הצטרף לקבוצה הבוגרת ורשם את הופעת הבכורה שלו בעונת האליפות של 92/93 כשהוא בן 16 ושלושה חודשים בלבד כאשר דרור קשטן היה זה שהעלה אותו לבוגרים ונתן לו את ההזדמנות לקראת סוף העונה.
בחצי השני של שנות ה-90 היה דרעי שחקן סגל קבוע ולקח חלק באליפויות בין השנים 1996-1998.
את רוב הקריירה העביר רענן כקשר אחורי אך לעתים שיחק גם כבלם או מגן ימני, בהתאם לצורכי הקבוצה ומאמניו. לא מעט כינו אותו כ"שחקן האפור האולטימטיבי" מכיוון שלא בלט על המגרש בבישולים וכיבוש שערים, אלא היה עסוק יותר בחילוצי כדור מהיריבה ועבודות הגנה שונות. גם מבחינה תקשורתית דרעי נחבא אל הכלים כאשר באותן עונות בלטו שחקנים כמו אלי אוחנה, איציק זוהר, סטפן שאלוי ועוד.

רענן

בתחילת עונת 2000/2001 שבר את רגלו במהלך אימון לאחר שג'ובאני רוסו דרך על רגלו והוא נעדר לתקופה של שלושה חודשים מהמגרשים, בהמשך חזר להתאמן אך לא הרבה לשחק בעונות שלאחר הפציעה.

בסוף עונת 2003/2004 שוחרר מהקבוצה ועבר לתרום מהניסיון שלו בקבוצות מהליגות הנמוכות עד שפרש ממשחק פעיל בסוף עונת 2008/2009.

"אנחנו היינו הולכים עם הראש למטה. הייתי שחקן הרכב והיינו הולכים עם הראש למטה ליד קשטן וגוטמן ויוסי מזרחי. לא מפחד, מכבוד. אוי ואבוי אם היינו עושים עגיל באוזן, היינו מקבלים מכות. גם לשחקנים הוותיקים היינו עושים כבוד, לא רק למאמנים. כל מי שגדול ממך וותיק ממך אתה צריך לתת לו כבוד. היום כל ילד שנתן ארבע משחקים בבוגרים חושב שהוא ברמה של אוחנה. צריכים לקרוע כמה זוגות נעליים כדי להגיע לרמה הזאתי.
איפה הם היום:

אתה עוקב אחרי הקבוצה של היום? מה דעתך עליה?
הדעה שלי היא חיובית. בסך הכל השחקנים רוצים, ההנהלה רוצה, האוהדים רוצים וכולם רוצים אז לפעמים יש תקופות שיוצא יותר טוב ויש תקופות שיוצא פחות טוב. בסך הכל הם עושים עבודה לא רעה. השחקנים הצעירים רוצים לשחק ורוצים להוכיח את עצמם, לפעמים יש להם משקולות על הרגליים כי זה בית"ר וזה טדי וזה אוהדים וזה לחץ, אבל צריך לדעת איך להתמודד עם זה. בסך הכל זה בסדר גמור אך תמיד מצפים ליותר.

מתגעגע לשנות ה-90 שלך בבית"ר?
אני רק רוצה להגיד לך שהתקופה שלי משנת 92/3 עד 2003 בבית"ר, זו הייתה התקופה הכי יפה שהייתה בבית"ר אי פעם. היו גם אליפויות, גם אירופה וגם משחקים יפים וגם שחקנים ברמה הכי גבוהה שהיו. אם זה פישונט וטרטיאק ואוחנה וחרזי ואבוקסיס ואמסלם ואיתן ושמוליק. בתקופה שלי היינו כמו משפחה, כולם. גם הזרים וגם הישראלים וגם דדש ואברהם לוי. זו תקופה שהייתה ולא תחזור

במה הקבוצה שאתה שיחקת בה שונה מהקבוצה של היום?

שיחקת לצד שחקנים גדולים בשנים זוהרות מאוד של המועדון, מי היה הגדול מכולם?
זו שאלה קשה מידי. אם אני אגיד אוחנה אז זה כמובן, ורונן חרזי ושאלוי וטרטיאק ופישונט. זו הייתה תקופה שדדש ואברם הצליחו להביא את הזרים שהשתלבו בצורה הכי טובה שיש. אבל מעל כולם זה טרטיאק. אוחנה עשה עבודה של ארבע שחקנים. משך את כל הבלמים והשאיר את סטפן ורונן ואת כל מי שהיה צריך, סביליה וכולם רק שיתנו את הגול. אוחנה זה אוחנה.

מה אתך בימים אלו?
אני מלווה את הילדים לספורט, הגדול שלי משחק כדורגל, הקטן בן השש התחיל עכשיו לשחק, הילדה בשלה. אני עצמאי, יש לי חברת הובלות, מתפרנס בכבוד ברוך השם, יש עבודה לכל מי שרוצה לעבוד.

מה יש לך להגיד למועדון על המחווה?
כל הכבוד, זה ריגש אותי. אני גאה במועדון ובקהל. להיות במשפחת בית"ר ירושלים זה גאווה וזה זכות. כל עוד מי שבמערכת שיידע איך להחזיק את זה ולשמור את זה ולתחזק את זה כי כל רגע שאחרי, הם רק יתגעגעו ורק ירצו לחזור להיות חלק מזה. אז כל מי ששם שיעריך כל רגע נתון ושייתן את הכל.

רענן רענן לאתר 14102294_642192125956094_8024289553624727549_n