עושים כבוד: אודי "חמודי" רובוביץ'

עושים כבוד: אודי "חמודי" רובוביץ'

כתב: hagar


 

בגיל 14 הצטרף לקבוצת הנוער, עוד לפני גיל 16 כבר עלה לבוגרים באישור מיוחד מההתאחדות והיה חתום על לא פחות מ-88 שערים ו-14 עונות במדי בית"ר. תעשו המון כבוד לאודי רובוביץ'!

 

מאת רועי נעים

 

אודי רובוביץ' נולד וגדל בשכונת מחנה יהודה בירושלים לבית בית"רי מהיסוד כאשר אביו, נתן רובוביץ' היה איש לח"י. כבר בגיל צעיר הצטרף לקבוצת הנוער של בית"ר וכשנתיים לאחר מכן, כשהוא עוד לא בן 16 הצטרף לסגל הקבוצה הבוגרת תחת המאמן סימון אלפסי ובאופן מידי כבש את לב האוהדים ושחקני הקבוצה בזכות אישיותו יוצאת הדופן. מצחיק, כריזמטי ובעיקר קרוב לאוהדים.

לאורך תקופה ארוכה בקריירת הבוגרים שלו תופקד רובוביץ' כקשר התקפי וניחן בכושר בעיטה חזק ומדויק. למעשה, את מרבית שעריו הבקיע ממרחק רב. תכונות נוספות אשר אפיינו את הקשר הבית"רי הן יכולת כדרור הנפלאה, חוכמת משחק ושקט נפשי על המגרש. בנוסף תפקד אודי כבועט הפנדלים של הקבוצה.

 

רגע התהילה הראשון, כך הכל התחיל

"הפרסום הראשון שלי בירושלים היה ביום העצמאות שהיה במשחק ילדים בין בית"ר להפועל, דרבי, והייתה כזאת התרגשות כי לפחות 10 שנים לא היה מפגש כזה", משחזר רובוביץ' בהתרגשות וממשיך, "לאוהדי בית"ר הייתה כזאת שנאה באותם ימים להפועל, אני זוכר את השמחה שהייתה ביציעים אחרי שניצחנו את הפועל, בילדים. כל ניצחון על הפועל היה מתוק. אז הם היו בשלטון, היו הגוף החזק, הם היו הכל יכול. מה שנקרא דוד מול גוליית. גם שהיינו בליגה א' והם היו בליגה הראשונה, בימק"א תמיד היה יותר קל מאשר בקטמון. אני מוכרח לציין שלמרות השנאה שהייתה בין הקהל, בדרך כלל השחקנים היו ביחסים טובים.

אלי בן רימוז' שהיה כוכב של הפועל ואני היינו חברים מצוינים. פעם הזמינו את שנינו לראיון בטלוויזיה והמנחה שאל אותו איך הוא הסכים להתראיין, אז הוא אמר שבגלל שהוא שמע שהוא מופיע עם אודי בטלוויזיה, על זה הוא לא מוכן לוותר.

ביום העצמאות המשחק היה בקטמון כי רק שם היה דשא, שיחקו שם רפי לוי, שייע גלזר, דורי, כל הגדולים. האצטדיון היה מפוצץ ב-9,000 אנשים, ואנחנו שיחקנו שעה קודם, כבר אז באו לראות אותנו. ניצחנו 1:2 מצמד שלי, ואנשים לא ידעו מי אני בכלל. למחרת כשעליתי לאוטובוס הנהג אומר לי: 'אתה הילד הבלונדיני מאתמול שדפקת את הפועל?', ואז קלטתי את עניין התהילה. אחרי יומיים באו אליי אנשים מהפועל, רצו להציע לי מנייה באגד, ואבא שלי, שהיה איש לח"י אמר להם: 'יש לכם חמש דקות לעזוב את הבית או שאני יורה'. הם ברחו מהבית".

אודי 1

שער העיתון לאחר הגול שכבש נגד הפועל בבוגרים (ארכיון)

 

 

"ומי דפק את עמידר? אודי חמודי"

רובוביץ' ידע לא מעט רגעי תהילה עם בית"ר, אך הזכור מכולם, כאמור, הוא שער הניצחון שכבש מול מכבי רמת עמידר בימק"א. שער שקבע את עלייתה של בית"ר לליגה הבכירה בתום העונה הכפולה בין השנים 1966-68. באותה עונה כבש רובוביץ' 41 שערים, כאשר לא מעט מהם היו שערי ניצחון מכריעים.

אודי 2

שער העלייה ההיסטורי של רובוביץ' נגד רמת עמידר (ארכיון)

 

אתה חתום על שער היסטורי עבור בית"ר, שער עליית ליגה.

"האמת שלא הייתי מחליף את התקופה הזאת בשום דבר אחר. אמנם היום יש המון כסף והמון פרסום, אבל זו תקופה שהייתה מיוחדת במינה. לפני חודשיים היינו אצל רובי ריבלין בבית ונזכרנו בסיפור הזה. במשחק הגורלי לפני שעלינו הבקעתי שער נגד אשקלון, ושבת אחרי זה הבקעתי את שער העלייה נגד רמת עמידר, שער שהבטיח את העלייה שלנו. ואז הייתי במילואים ורובי ריבלין לקח את הפג'ו שלו ונסע כל הלילה להביא אותי למשחק. כל הדרך אמר לי 'תישן כדי שיהיה לך כוח'. הייתי במילואים בסיני, הייתי בשריון, ולא רצו לתת לי לצאת כי הייתי תורן, אז רובי דיבר עם מי שהיה בזמנו שר הביטחון, עזר וויצמן. רובי אמר לו ש'אנחנו עומדים לעלות ליגה ואנחנו צריכים את אודי'. עזר וייצמן אמר לו 'אני מוכן שתיקח אותו בשבת בבוקר למשחק וביום ראשון תחזיר אותו'. נסענו כל הלילה והייתי גמור, כל המשחק נחתי ובדקה ה-80 הבקעתי גול. ואז הם שלחו אותי בבוקר עם מונית חזרה לבסיס".

אודי 3

אודי רובוביץ' נישא על כתפי האוהדים לאחר הניצחון על עמידר (ארכיון)

 

 

הביקור אצל רובי

עם עליית הקבוצה לליגה הראשונה, קיבל רובוביץ' את סרט הקפטן, ומאמן הקבוצה דאז, סמואל רזניק, הסיט אותו לתפקיד הבלם לצדו של אגדה בית"רית נוספת – יצחק ג'אנו. גם בעמדה זו תפקד רובוביץ' בצורה נהדרת והרבה לכבוש על אף התפקיד ההגנתי, כאשר הצטרף לא מעט לעזרת ההתקפה. לרובוביץ' היה גם קשר מיוחד עם מנהל הקבוצה באותם ימים, מי שלימים הפך לנשיא המדינה, רובי ריבלין.

"לפני חודשיים רובי הזמין אותנו ודיברנו על כל מה שקורה היום בכדורגל", מספר לי רובוביץ', "הגיעו כל החבר'ה של התקופה ההיא – אברם לוי, מלמיליאן, דני נוימן ועוד רבים וטובים. ואז רובי אומר לשחקנים: 'אני רוצה להתוודות ולהגיד לכם שבזכות אודי אני נשיא. לפני 40 שנה היה דרבי נגד הפועל, ואז אודי הכניס גול וניצחנו את הפועל אחרי 13 שנה, למחרת הייתה ועידת החירות בבנייני האומה. כולם באו ואמרו לי 'דפקתם את הפועל, אנחנו בוחרים אותך לכנסת', וככה בחרו אותי לכנסת ומשם הכל היסטוריה'. הייתי המום שהוא סיפר את זה, הוא חמוד אמיתי".

איך באמת היה רובי במגרש ובחדרי ההלבשה?

"כדורגל זה המון עניין של מנטאליות, אתה בא למשחק והמאמן כבר נתן את ההוראות שלו, אבל אם אתה לא בא מוכן נפשית, זה לא שווה שום דבר. רובי, כשהיה נואם לפני השחקנים, היה ברגע אחד מעלה את האווירה והמתח. את דרגת המוכנות לדרגות בלתי רגילות, היה לו כושר רטורי בלתי רגיל. פעם שיחקנו באיזה משחק והיינו מוכרחים לעלות עם השוער המחליף, לא משנה כרגע שמו. אז רובי בא אליו ואמר לו: 'אתה גדול, אתה מצוין, סומכים עליך שננצח'. אני יורד עם רובי לחדר ההלבשה, הוא אומר לי: 'אודי, אני מת מפחד, אין לו מושג'. כבר אז היה פוליטיקאי. הייתה תקופה אחרת".

 

הילד הבלונדיני משכונת מחנה יהודה

במשך כל שנותיו בבית"ר היה ידוע הילד הירושלמי משכונת מחנה יהודה, בקרבתו לאוהדי בית"ר, אהוב הקהל ומנהיג בחדר ההלבשה.

"הקצבים בשוק מאוד אהבו אותי" מתגאה רובוביץ' ומוסיף, "היו מזמינים אותי באמצע שבוע לארוחות צהריים ונותנים לי בשר טוב כדי שיהיה לי כוח למשחק. נולדתי למעשה במחנה יהודה ליד המשטרה. שם למדתי ב"תחכמוני", שזה היה הבית ספר מספר אחד בירושלים. היום כל אחד עושה לביתו ואחר כך דואג מה יהיה. אני לא מחליף את התקופה ההיא בשום תקופה.

מלמיליאן והחברים קיבלו ממנו קבוצה בליגה לאומית, אנחנו עשינו להם את העבודה השחורה, אלה היו היסודות של הקבוצה. גם בתקופה של אלי (אוחנה) ודני (נוימן) הייתה קבוצה מצוינת. גם ידעו להביא שחקני חיזוק. אנשים כמו שאלוי וטרטיאק, יש להם ערך מוסף. כשאתה מביא שחקן שלא נותן שום דבר, גם אם הוא טיפה יותר טוב, זה בא על חשבון שחקן מקומי, לכן גם צריך לדעת לבחור שחקני רכש. היום, בגלל הסכומים זה מן הסתם יותר קשה.

בקבוצה צריכה להיות היררכיה, צריך להביא שחקנים שאחד תורם לשני וכל אחד יודע את מקומו. ברגע שכל אחד נפגע וכל אחד מרגיש כוכב, ככה זה נראה. זה היה היתרון שלנו, היינו כקבוצה, שחקנים ידעו שאני הדובר שלהם ואני מייצג אותם. אני זוכר שהיו מתקשרים לשחקנים שידברו ברדיו, והם היו מבקשים שאדבר בשבילם".

אודי הבלונד

הילד הבלונדיני ממחנה יהודה. אודי רובוביץ' (ארכיון)

 

דמות חינוכית והדובר של השחקנים

מעבר להיותו שחקן כדורגל מוערך עם קבלות, ידע רובוביץ' לשים את התהילה בצד ולתרום למען החברה.

"כתבתי בעיתוני ילדים, והעירייה הזמינה אותי בחופשות להדריך נוער במצוקה", חושף שחקן העבר הבית"רי, "הייתה קייטנה בכפר ויתקין של ילדים ממשפחות עם מצב כלכלי ירוד, אז ביקשו ממני להדריך אותם. קודם כל היינו פותחים את המכתבים שהם היו שולחים להורים שלהם, לראות אולי מישהו מספר שמרביצים לו או משהו כזה, אז כל אחד היה כותב: 'שלום אבא ואימא, אודי מבית"ר הוא המדריך שלי'

לפעמים יש דברים שהם מעל לכדורגל. אימא שלי הייתה עובדת בירושלים במוסד לעבריינים צעירים, הם היו מבקשים ממנה שתביא אותי לשחק איתם. הייתי בא כל כמה זמן, והייתי רואה את הפושעים הכי גדולים, ואיזה ריספקט הם נתנו לי. הייתי חוזר הביתה עם הרגשה כל כך טובה. תמיד אמרתי לכל השחקנים: 'מי שהוא חרא, ההצלחה עושה אותו עוד יותר חרא. ואם אתה דורך על אנשים בדרך למעלה, אתה תפגוש אותם בדרך למטה'. כשהיה עובר לידי ברחוב איזה ילד, הייתי מלטף לו את הראש ושואל אותו מה שלומו ואם הוא היה עשה שיעורי בית. הילדים האלה זוכרים את זה כל החיים.

אני הייתי המרואיין הראשון מבית"ר שהגיע לטלוויזיה. הייתה תכנית אצל דן שילון שלוש פעמים בשבוע. אחרי שבועיים נסענו לשחק בצפת בגביע, אז נסעתי לבקר את סבתא שלי שגרה שם. נכנסתי לארוחת ערב וכולם סיפרו שראו אותי בטלוויזיה. אז סבתא שלי אומרת לי: "אודיל'ה, ראיתי אותך בטלוויזיה, גם אתה ראית אותי?', הייתה אז תמימות"

 

הדמיון לקלטינס והחיבור לאיינבינדר

כשקוראים על תכונות המשחק של אודי רובוביץ', באופן אוטומטי קופץ לראש הדמיון בינו לבין קשר בית"ר כיום, דוד קלטינס. אינטליגנציה, שקט נפשי, חוכמת משחק ויכולת לשחק במגוון תפקידים.

"קלטינס בחור מאוד אינטילגנט. מה שהיה מיוחד בי זה שמעולם לא איבדתי את העשתונות. היה לנו מאמן אריה רדלר ז"ל שתמיד אמר לשחקנים 'שימו לב לשקט הנפשי של אודי'. שמע, אלה דברים שאתה נולד איתם. בגלל זה אני גם מאוד מתחבר לאיינבינדר, הוא נראה לי בחור שהשחקנים מעריכים מאוד. אתה מרגיש אותו בכל מקום על המגרש, זה מה שחשוב אצלו. אני תמיד אומר ששחקן כדורגל טוב זה שחקן שלא בורח מהכדור, זה שחקן שתמיד בא אליך ורוצה לקבל את הכדור. זו גם הייתה הגדולה של אייל ברקוביץ'. הכדורגל הכי יפה בעולם זה הכדורגל הכי פשוט. אני זכיתי לראות את פלה, הוא לא היה שחקן של דריבלים שמעביר קבוצה שלמה ונותן גול. הוא היה דמות על המגרש. הכדורגל הנכון הוא הכדורגל הפשוט, וזה מה שמצליח, כי היום כולם אתלטיים ומהירים, שאין לך זמן לעצור את הכדור ולהתמזמז איתו. הגדולה היא לראות תמיד מהלך קדימה.

אודי דן

"מאוד מתחבר לדן איינבינדר". אודי רובוביץ'

 

ממה שאני קורא עליך, קשה להתעלם מהדמיון בינך לבין דוד קלטינס.

"האמת שחשבתי על זה לא מזמן ורציתי להגיד שיש דמיון, הייתי שמח לשוחח איתו ולייעץ לו. אני חושב ששחקן כזה צריך לשחק במקום שטוב לו ואוהבים אותו. יש המון שחקנים טובים שעוברים לקבוצה אחרת ואז המעמד שלהם יורד והם לא חוזרים להיות אותם שחקנים. בזמנו זה קרה עם דני נוימן שעבר למכבי ת"א, ואמרתי לו שבבית"ר הוא היה מלך ושם הוא יהיה עוד שחקן, וכך היה ולבסוף הוא גם הצדיק אותי. תראה את כל השחקנים שעברו מבית"ר לחיפה. חן עזריאל, קובי מויאל, אופיר קריאף. לאיפה כולם הגיעו? גם אצילי, לדעתי היה צריך לחכות עם המעבר. אני לא בא לבקר אף אחד, אבל זה מה שאני חושב. לפעמים שחקן שכל כך הולך לו בקבוצה מסוימת, יכול לעבור למקום אחר ולא יצליח לפגוע בכדור. פה אתה מרגיש בבית, מרגיש מבחינה נפשית ורוחנית הזדהות עם הקבוצה. עכשיו קלטינס ייתן משחקים טובים, יגיע לנבחרת, ומפה העולם פתוח בשבילו. לא חוכמה גדולה למהר לצאת לחו"ל.

אסור לשכוח גם את עניין הפרנסה. שחקן יכול לשחק עד גיל 32-3. תראה לי כמה היו מסרבים להצעה שקיבל זהבי"

 

אודי דוד

"קלטינס בחור מאוד אינטילגנט, הייתי שמח לייעץ לו". אודי רובוביץ'

 

אתה עוקב אחרי הקבוצה?

"כן, בוודאי. הבעיה הראשונה בקבוצה היא שאין חלוץ מרכזי טבעי. עם כל זה ששכטר בכושר טוב, זה לא נקרא חלוץ מטרה שתמיד רץ ימינה ושמאלה וחופשי לקבל כדורים, אין לנו את זה היום, זאת בעיה. למשל השחקן שהביאו מכבי ת"א, קיארטנסון. הוא לא טאלנט של שליטה בכדור ולעבור שחקנים, אבל הוא נמצא איפה שצריך ושם את הרגל ברגע הנכון. זה מה שצריך חלוץ.

אני מאוד מתרשם גם מאנטואן קונט. מי ששם לב, רואה באיזה פשטות הוא משחק. הוא עוצר, נותן את הפס הנכון. אני חושב שגם רואדה מאוד מצליח בקבוצה. הוא בלם אחורי נהדר.

אני לא רוצה לבקר את מימר, כי עד עכשיו הוא ניצח את סכנין, הגיע לחצי גמר, ניצח את הפועל תל אביב. אלה בדיוק הדברים אותם בוחנים אוהדי בית"ר. הוא יכול לפרוש בשיא" (צוחק)

 

מי השחקן הכי גדול ששיחקת איתו?

מבחינתי השחקן הכי גדול בארץ עד היום היה מוטל'ה שפיגלר. בבית"ר זה היה ללא ספק אלי אוחנה. מנהיג, ווינר אמיתי, שחקן לצאת איתו לקרב. היו הרבה כישרונות באותה תקופה אבל אלי תמיד היה מעל כולם. היית יודע שהוא איתך בהרכב ולא היית פוחד מכלום. הוא היה מסתכל לכולם בגובה העיניים ולא מפחד מאף יריבה שבאה מולנו. בית"רי אמיתי".

 

מה הרגע הכי גדול בקריירה שלך?

"היו כמה רגעים. בתור ילד היה את הדרבי הראשון שהוביל אותי קדימה, אחר כך הגול בניצחון על עמידר שהעלה אותנו ליגה. ערב שתמיד זכור לי זה היה עם מכבי חיפה שהפסדנו בחצי גמר. אז הייתה שיטה של חמישה פנדלים ברציפות, אנחנו הבקענו ארבעה והחמישי פגע בקורה והחוצה, מכבי חיפה בעטו חמישה פנדלים, שניים פגעו בקורה ופנימה ואנחנו הפסדנו את העלייה לגמר. זה המשחק היחיד שאימא שלי ז"ל ראתה אותי משחק".

 

מה איתך כיום? במה אתה עוסק?

"יש לי חברה שאני מייצר חלפים לתעשייה כימית, תעשייה של חקלאות וחלקי חילוף לתעשיית הצבא. החברה מייצרת בחיפה ובתל אביב, והיום הבן שלי הצטרף לעסק ומנהל אותו ביד רמה. אני מתגורר ברמת השרון"

 

כמה מילים על המחווה?

"מקודם קיבלתי SMS מזאביק זלצר, אמרתי לו שביום שני עושים לי טקס בטדי, אז הוא כתב לי 'כל הכבוד, מגיע לך, אין הרבה כמוך'. זה מאוד מרגש. זה תמיד טוב שזוכרים שחקנים ותיקים. נורדיה עשו לי טקס יפה, אבל אני כל הזמן אומר להם: 'אתם במסגרת קייטנה', גם הבן שלי לא מתחבר אליהם. זה לא רציני. הזמינו אותי אז נתתי להם את הכבוד ופגשתי חבר'ה שלא ראיתי שנים. אצלנו אומרים: פעם בית"רי תמיד בית"רי".

 

אודי דוד אודי לאתר אודי דן אודי דן אודי הבלונד